שמואל גרשמן
כְּשֶׁעֵינַיִם נִפְקַח אֶל בֹּקֶר חָדָשׁ נְגַלֶּה טַל נוֹצֵץ
עַל עֲלֵי הַזֵּיתִים וּלְמַעְלָה בִּשְׁמֵי הָעוֹלָם
שָׁט הָעַיִט עַל שָׁמִיר וְעַל שַׁיִת.
כְּשֶׁעֵינַיִם נִפְקַח אֶל הַבֹּקֶר הַקָּם וְהִנֵּה הַנְּחָלִים
עוֹד הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם שֶׁל קֹהֶלֶת
וַדַּאי תִּתְפַּלֵּא, עוֹד אֵינֶנּוּ מָלֵא.
וְהָרוּחַ הוֹלֵךְ וְהָרוּחַ סוֹבֵב וְנוֹגֵעַ תָּמִיד
בְּאוֹתוֹ הַכְּאֵב וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שָׁם הָלַךְ
וְנָשַׁב הוּא חוֹזֵר לוֹ וְשָׁב.
וּבָא לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁב וְזָרַח וּמָתוֹק הוּא הָאוֹר
לָעֵינַיִם וְרַךְ וְלִפְנֵי שֶׁיִּדְעַךְ וְלִפְנֵי שֶׁיֶּחְשַׁךְ
וְיֵרֵד עַל בָּמַת הַחַיִּים הַמָּסָךְ
סְלִיחַתְכֶם נְבַקֵּשׁ מִמְּרוֹמֵי הַבָּמָה,
נֶאֱלַצְנוּ לָלֶכֶת מִכָּאן לִזְמַן מָה וְתָלִינוּ
גַּם שֶׁלֶט קָטָן לְסִימָן, שֶׁנָּשׁוּב עוֹד מְעַט
שֶׁנַּגִּיעַ בַּזְּמַן.
נתן יונתן
