שמואל זהבי

09/09/1900 - 24/05/1967

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט"ו אלול התר"ס

תאריך פטירה: י"ד אייר התשכ"ז

ארץ לידה: ליטא

תנועה ציונית: צעירי ציון צ.ס.

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

שמואל זהבי

אנוש כחציר ימיו,
כציץ השדה כן יציץ.
כי רוח עברה בו ואיננו
ולא יכירנו עוד מקומו.

תהילים ק"ג

חברנו שמואל זהבי נולד בשנת 1900, בעיירה סריי שבליטא להוריו אסתר ומיכאל זולוטוביץ. היה זה בית ציוני, ועוד מנעוריו ספג שמואל לתוכו את רוח הציונות החלוצית. הוא היה הרוח החיה במפלגת צ.ס. בארגון "העובד", בקק"ל ובקרן היסוד. החברים שהיו בקיבוץ ההכשרה בעיירה זאת יודעים לספר על עזרתו הרבה באותן השנים לקיבוץ, וכדרכו – בשקט, בצניעות וללא הבלטה עצמית.
בשנת 1939 עלה שמואל ארצה. הוא רצה לעלות קודם, אבל מוסדות התנועה עיכבו אותו עקב פעילותו המבורכת בכל השטחים. ששה שבועות הוא עשה באניה המפורסמת "טיגר היל", שנדדה על פני המים בתנאים איומים של רעב ומחלות, כאשר האנגלים רודפים אחריה ומפילים קרבנות.
שמואל הגיע ליגור. כאן הוא עבד בעבודות שונות: בחצרנות, עגלונות, כרם ולגין, ובכל מקום – באחריות, בנאמנות ובמסירות. היה זה טבעי שהוא התגייס לצבא בימי מלחמת העולם השנייה.
קרוב לשלושים שנה הוא חי אתנו. מצניע לכת, נאמן הבית הקיבוצי, איש העבודה וההגשמה, עד אשר כרע נפל לאחר שנאבק קשה עם מחלתו בשנים האחרונות. על כגון אלה שר המשורר: ענווי עולם, צנועי הגות ועלילה.
כזה היה שמואל בחייו וכך הוא נעקר והלך מאיתנו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • נכתב לספר יגור

    נולדתי בליטא, בעיירה קטנה ושמה סרהי. היו בה כ-200 משפחות יהודיות. הנוער ברובו היה ציוני ומאורגן. אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסדה מפלגת צעירי-ציון. מפלגה זו לא החזיקה מעמד זמן רב, ואחרי חיסולה נוסדה צ.ס. – הממשלה הליטאית אסרה על קיומה. היה קיים אצלנו סניף "הפועל" וכן ועדות שונות: ועדת קפא"י, ועדת קק"ל, ועדת קרן היסוד, וכן היה גם סניף של "החלוץ הצעיר".

    כיצד הגעתי ארצה ודווקא ליגור:

    לא הייתי בתנועה ולא בהכשרה. יצאתי עם אניית המעפילים "טיגר הייל". בים היינו כמה שבועות וסבלנו ממחלות… הגענו לחוף תל-אביב רצוצים וחלשים. החלטתי לנוח כמה שבועות אצל קרובים שלי. בזמן הזה התכתבתי עם חברים שלי בקיבוצים והחלטתי ללכת לקיבוץ. הגעתי ליגור, וחבר שלי סייע בידי בקליטתי במשק. היה חוסר עבודה ביגור והסתובבתי ימים רבים בלי עבודה. אינני יודע היום מה משך אותי דווקא למקום הזה, אך התעקשתי להישאר כאן. לבסוף סידרו אותי לעבודה בכריתת עצים בחורשה עבור הכרם. הרגשתי סיפוק רב בעבודה….

    שמואל זהבי

    [נכתב לספר יגור, אך לא פורסם]

  • לקט מכתבים מהחזית

    [הכתב לא תמיד קריא)

    1944

    שלום לכם חברים יקרים!

    קראתי בצרור על מועצת הקיבוץ שנתכנסה ביגור והועמדה שאלת עתיד המגוייסים מן המשקים הקיבוציים. האם באמת חושבים שחיילינו חוזרים הביתה אל הנחלה ואל המנוחה?

    והנה, איזו תשובה קיבלו החיילים שלנו מדף כתבי הסוכנות, המטפל בעתיד החייל – שבכלל לא קיימת בעית שיכון או התיישבות בשביל חיילי הקיבוץ.

    ובכן, האם זה מוצדק? האם לא סבלו הקיבוצים מחוסר ידיים וגם שלמו בעד זה מחיר יקר? למה שנהיה בנים חורגים ולמה שיקופח חלקנו מיתר החיילים?

    דברו גם על פתיחת שערי הקיבוץ בפני המגוייסים, שחברי הקיבוצים יצרפו למשקם חיילים, אחד או שניים – כמה שישנה אפשרות.

    על ההחלטה הזאת אני יכול לכתוב, חברים, את האמת: שלחיילים אין שום רצון ללכת לקיבוץ. לפעמים הם כן רוצים לשמוע על חיי הקיבוץ, ותו לא. כבר כמה פעמים הצעתי לחייל זה או אחר לבוא ולהתארח במשך החופשה בקיבוץ. הבטחתי לו כל מיני נוחיות, אבל לכם חברים אני רוצה להגיד את האמת: פחדתי שמא באמת יסכים לנסוע איתי. ולמה? מפני שגם לי עוד אין בינתיים חדר ביגור, וכשאבוא לחופשה אצטרך להתרוצץ לחפש את החבר שיסדר לי מקום. ובכן, איזה רושם זה יכול לעשות על החייל האורח?

    אין לי הרבה מה לכתוב על זה, מפני שעל סעיף זה דיברו הרבה במועצה.

    אני מסיים את המכתב עם ברכת שלום לבבית לכל חברי יגור.

    אני גם מאחל לכם חג שמח, לקראת החגים הבאים.

    שלכם,

    זולוטוביץ שמואל

    *****

    12.10.1945

    שלום לכם חברים יקרים!

    יש ברצוני לכתוב לכם בכמה מילים את מעשי עכשיו. בעצם אני עסוק באותה העבודה כמקודם, רק קיבלתי עכשיו פועלים חדשים, בני "גזע האדונים", אלה שרצו לשלוט בעולם, אלה שרצחו את הורינו ואת אחינו ואחיותינו, רוצחי עמנו.

    מצד אחד אני מתנקם בהם בזמן שהם מוכרחים לעבוד תחת פיקוד יהודי, וכל מילה היוצאת מהפה – אצלם היא פקודה ותיכף ממלאים את זה. יפה גם לראות כשהם מחפשים ואוספים את הזנבות של הסיגריות. אבל מה, הלב כואב רק מזה שאתה מוכרח להסתכל בפרצוף שלהם, וגם לפעמים לדבר איתם על מה שנוגע לעבודה. אתה לא יכול לנגוע בהם לרעה, וזה מעצבן אותך נורא. בניסיון כזה קשה לעמוד, חברים.

    אני מסיים את המכתב בדרישת שלום לבבית לכם ולכל חברי יגור.

    שלכם,

    זולוטוביץ שמואל

    *****

    1944

    שלום לכם חברים יקרים!

    מודה אני לכם מאוד על היומנים שקיבלתי מכם. בשבילי היומן שאני מקבל זה דבר יקר, מפני שאני רוצה לדעת על כל הנעשה בבית, דרכו. אתם לא יכולים להעריך איזו הרגשה יש לחבר בזמן שהוא נמצא בנכר, או במדבר שומם, והוא מקבל יומן מהבית. זה ריפוי לעצבים שלו.

    כן, חברים, חג העליה של יגור מתקרב ובא, אבל אני לדאבוני לא זוכר בדיוק את התאריך של החג. יכול להיות שאני מקדים, או שאני מאחר, לכן אני מאחל לכם שפע ברכות ליום חג העליה של יגור.

    יהי רצון שבמהרה יבוא הניצחון ויבוא גם הקץ לסבל של בני עמנו, ואז נשמח כולנו יחד.

    חברכם,

    זולוטוביץ שמואל

    *****

    1944

    חברים יקרים!

    את היומנים קיבלתי ואני מודה לכם מאוד מאוד. מעניין לי מאוד לדעת על כל מה שנעשה בבית.

    חברים, אצלכם כבר התחילה עכשיו עונת הקציר, החציר, וכמה אני מתגעגע לעונה הזו. כמה נעים לעבוד בשדה בעונת הקציר-החציר.

    נקווה שבשנה הבאה נהיה כבר אחרי הניצחון, ואשתתף עמכם יחד בעונה הזאת.

    אני דורש בשלום כל החברים.

    חברכם,

    זולוטוביץ שמואל

    *****

    18.12.1945

    שלום לכם חברים יקרים!

    צר לי מאוד שלא ניתנה לי האפשרות איכשהו להגיע אליכם על מנת להשתתף עמכם בחג העליה על הקרקע. ובכן, רוצה אני לברך אתכם בברכת חברים לבבית. מי יתן ובמהרה נשוב כולנו אליכם, ונמשיך ביחד לבנות את ביתנו – בית יגור, ונוכל כולנו להושיט יד למאות ולאלפים הזקוקים לעזרתנו.

    מי יתן שתהיה השנה הבאה שנה של שלום אמיתי, עליה, וקץ לסבל של העם היהודי.

    לכל בית יגור, להורים, לחברים ולילדים – אמצו והצליחו.

    שלכם

    זולוטוביץ שמואל