[הכתב לא תמיד קריא)
1944
שלום לכם חברים יקרים!
קראתי בצרור על מועצת הקיבוץ שנתכנסה ביגור והועמדה שאלת עתיד המגוייסים מן המשקים הקיבוציים. האם באמת חושבים שחיילינו חוזרים הביתה אל הנחלה ואל המנוחה?
והנה, איזו תשובה קיבלו החיילים שלנו מדף כתבי הסוכנות, המטפל בעתיד החייל – שבכלל לא קיימת בעית שיכון או התיישבות בשביל חיילי הקיבוץ.
ובכן, האם זה מוצדק? האם לא סבלו הקיבוצים מחוסר ידיים וגם שלמו בעד זה מחיר יקר? למה שנהיה בנים חורגים ולמה שיקופח חלקנו מיתר החיילים?
דברו גם על פתיחת שערי הקיבוץ בפני המגוייסים, שחברי הקיבוצים יצרפו למשקם חיילים, אחד או שניים – כמה שישנה אפשרות.
על ההחלטה הזאת אני יכול לכתוב, חברים, את האמת: שלחיילים אין שום רצון ללכת לקיבוץ. לפעמים הם כן רוצים לשמוע על חיי הקיבוץ, ותו לא. כבר כמה פעמים הצעתי לחייל זה או אחר לבוא ולהתארח במשך החופשה בקיבוץ. הבטחתי לו כל מיני נוחיות, אבל לכם חברים אני רוצה להגיד את האמת: פחדתי שמא באמת יסכים לנסוע איתי. ולמה? מפני שגם לי עוד אין בינתיים חדר ביגור, וכשאבוא לחופשה אצטרך להתרוצץ לחפש את החבר שיסדר לי מקום. ובכן, איזה רושם זה יכול לעשות על החייל האורח?
אין לי הרבה מה לכתוב על זה, מפני שעל סעיף זה דיברו הרבה במועצה.
אני מסיים את המכתב עם ברכת שלום לבבית לכל חברי יגור.
אני גם מאחל לכם חג שמח, לקראת החגים הבאים.
שלכם,
זולוטוביץ שמואל
*****
12.10.1945
שלום לכם חברים יקרים!
יש ברצוני לכתוב לכם בכמה מילים את מעשי עכשיו. בעצם אני עסוק באותה העבודה כמקודם, רק קיבלתי עכשיו פועלים חדשים, בני "גזע האדונים", אלה שרצו לשלוט בעולם, אלה שרצחו את הורינו ואת אחינו ואחיותינו, רוצחי עמנו.
מצד אחד אני מתנקם בהם בזמן שהם מוכרחים לעבוד תחת פיקוד יהודי, וכל מילה היוצאת מהפה – אצלם היא פקודה ותיכף ממלאים את זה. יפה גם לראות כשהם מחפשים ואוספים את הזנבות של הסיגריות. אבל מה, הלב כואב רק מזה שאתה מוכרח להסתכל בפרצוף שלהם, וגם לפעמים לדבר איתם על מה שנוגע לעבודה. אתה לא יכול לנגוע בהם לרעה, וזה מעצבן אותך נורא. בניסיון כזה קשה לעמוד, חברים.
אני מסיים את המכתב בדרישת שלום לבבית לכם ולכל חברי יגור.
שלכם,
זולוטוביץ שמואל
*****
1944
שלום לכם חברים יקרים!
מודה אני לכם מאוד על היומנים שקיבלתי מכם. בשבילי היומן שאני מקבל זה דבר יקר, מפני שאני רוצה לדעת על כל הנעשה בבית, דרכו. אתם לא יכולים להעריך איזו הרגשה יש לחבר בזמן שהוא נמצא בנכר, או במדבר שומם, והוא מקבל יומן מהבית. זה ריפוי לעצבים שלו.
כן, חברים, חג העליה של יגור מתקרב ובא, אבל אני לדאבוני לא זוכר בדיוק את התאריך של החג. יכול להיות שאני מקדים, או שאני מאחר, לכן אני מאחל לכם שפע ברכות ליום חג העליה של יגור.
יהי רצון שבמהרה יבוא הניצחון ויבוא גם הקץ לסבל של בני עמנו, ואז נשמח כולנו יחד.
חברכם,
זולוטוביץ שמואל
*****
1944
חברים יקרים!
את היומנים קיבלתי ואני מודה לכם מאוד מאוד. מעניין לי מאוד לדעת על כל מה שנעשה בבית.
חברים, אצלכם כבר התחילה עכשיו עונת הקציר, החציר, וכמה אני מתגעגע לעונה הזו. כמה נעים לעבוד בשדה בעונת הקציר-החציר.
נקווה שבשנה הבאה נהיה כבר אחרי הניצחון, ואשתתף עמכם יחד בעונה הזאת.
אני דורש בשלום כל החברים.
חברכם,
זולוטוביץ שמואל
*****
18.12.1945
שלום לכם חברים יקרים!
צר לי מאוד שלא ניתנה לי האפשרות איכשהו להגיע אליכם על מנת להשתתף עמכם בחג העליה על הקרקע. ובכן, רוצה אני לברך אתכם בברכת חברים לבבית. מי יתן ובמהרה נשוב כולנו אליכם, ונמשיך ביחד לבנות את ביתנו – בית יגור, ונוכל כולנו להושיט יד למאות ולאלפים הזקוקים לעזרתנו.
מי יתן שתהיה השנה הבאה שנה של שלום אמיתי, עליה, וקץ לסבל של העם היהודי.
לכל בית יגור, להורים, לחברים ולילדים – אמצו והצליחו.
שלכם
זולוטוביץ שמואל
