שמואל ניב

16/03/1940 - 18/03/2004

פרטים אישיים

תאריך לידה: ו' אדר ב' הת"ש

תאריך פטירה: כ"ה אדר התשס"ד

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: שריון

שליחות תנועתית: קיבוץ צעיר

מחזור / חברות נוער: יג

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: מוניקה ניב

אחים ואחיות: יצחק ניב, רבקה מוריס

שמואליק ניב

שמואליק נולד ב-16.3.1940, בנם הבכור של יפה ויוסק'ה, אח של יענקל'ה, איציק, רבקהל'ה וחיהל'ה ז"ל. שמואליק נולד וגדל ביגור. תלמיד חרוץ ושקדן היה. סיים את בית הספר עם בני מחזור י"ג והתקבל לחברות טרם גיוסו לצה"ל. את שרותו הצבאי עשה שמואליק בתפקידי הדרכה ופיקוד בחיל השריון, בעיקר כמדריך למקצועות השריון בבית הספר בג'וליס.
מיד עם סיום הצבא הוא הלך לשנת שרות בקדמה, שם לימד עברית את העולים החדשים. כשחזר ליגור השתלב בעבודה בענף השרברבות ולאחר מכן הצטרף לצוות המטעים. בשעות הפנאי שקד שמואליק על לימוד השפה האנגלית, עד שלמד אותה על בוריה. גם את תעודת הבגרות הוא השלים בכוחות עצמו.
במלחמת ששת הימים, כאיש מילואים, הוא נפצע בקרב בעמק דותן.
לאחר המטעים החל שמואליק לעבוד בהנהלת החשבונות, כאן מצא את ייעודו וסיפוקו, תוך השלמת הידע בקורסים מקצועיים. בענף זה הוא עבד שלושים שנה.
בשנת 1964 הכיר שמואליק את מוניקה שעלתה מדרום אמריקה, ואיתה קשר את חייו. עם הזמן התרחבה המשפחה ונולדו ארבעת ילדיהם: אורית ז"ל, אביב, אדוה ואפיק. שמואליק אהב טבע, טיולים, שירה וספרות. היה לו ידע רב בתחומים שונים וזכרון יוצא דופן. הוא היה מעורה בנעשה בקיבוץ ובמדינה והביע מעורבות ואכפתיות בכל מה שקורה מסביבו. שנים רבות הוא דיבר על הצורך בשינויים על מנת להתאים את החיים בקיבוץ לצרכי החברים. מעל הכל, אהב שמואליק את משפחתו והיה איש משפחה למופת. עם נישואיה של ורוניקה לבנו, אביב, לא היה מאושר ממנו.
לכל הטיולים שנערכו ביגור הוא השתדל לצאת. טיולי משפחות, טיולים למיטיבי לכת של החוג לידיעת הארץ, וכמובן – טיולי האופניים, להם חיכה משנה לשנה.
אתמול יצא לטיול המיוחל, כולו אושר והתרגשות, וממנו לא שב.

    סיפורים

    לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

    • זיכרונות מבית ההורים

      אחי היקר!

      יצאת רק לרכב על אופניים במדבר…

      אז מדוע לנו נותר הטעם המר, והפתיל כה מקוצר?

      נר הזיכרון לנשמתך, אחי, את אורו מפיץ מאדן החלון,

      השחר מאפיר בפאתי מזרח, את פאתי היער הוא מאיר,

      את שאיבדנו הוא מבהיר, את גודל החידלון הוא מסביר.

      מסביב הכל כה שוקט ורגוע, עד שאיני קולט את האותות שעל לבבי

      לוחצים, מהבהבים, שואלים למה, מדוע ואיך?

      איך נתנו לך, אח יקר, כה בקלות "לברוח"? לצאת למדבר…

      לנתק את הגשרים, לנתץ את כל הסכרים,

      ועל גלי נהמת המסוק לעבור למחוזות אחרים.

      בילדותנו, תמיד יחדיו טווינו את הקורים, חלמנו חלומות פרועים,

      בנינו על שפת הים ארמונות מחול.

      אתה הגדול – הידען, שספר קריאה תמיד צמוד לו לישבן,

      ומילון אנגלית בהישג יד, כי אסור להסתפק בשפה אחת,

      צריך וחובה גם לתרגם לשפה האחרת את העברית המדוברת.

      זוכר, בבית ההורים, צריף דל ונוטף אך חם ומיטיב,

      תמיד היה לנו תה, לחם וריבה, ולך גם זיתים…

      אפילו במצוקת העיתים, כשה"צנע" שלט בכל הבתים,

      נלחמנו לקבל עוד קוביה (שוקולדה). אתה, הבכיר, תמיד ידעת להסתיר

      את הרצון, ולוותר לי, האח הקטון. אף שלא ברצון, הבנת ללבו של האח הקטן.

      כשאמנו כרעה ללדת את רבקה, אחותנו הקטנה,

      הצהרת בחגיגיות שלא נסכים לקבל שום בן זכר,

      כי כעת נחוצה לנו מלכה – שמאז מובילה את כל המשפחה.

      כל יום בשעות בין הערביים היינו משחקים דוּדֶס במורד שכונת האיזדרכת,

      ובהפסקות מהלימודים – בהקפות, כן, כדור הקפות (טניס), ואוי לו לבעל

      הרגליים הרפות. בערב, ב"חדר", ולא בבית הילדים, שיחקנו יחד, כל האחים,

      כמו פרחחים, בכדור גומי של מטקות בצליפות לקרניז. גם אבא השתתף בחוויה….

      – – –

      קראנו לך "קשישא", כי תמיד היית פעמיים חושב על כל צעד ויודע לתכנן

      שני צעדים לפנים, בעוד אנו, ברוב איוולת, התאמצנו ללא תועלת למהר

      ולעבור לנושא אחר, או פשוט לוותר.

      אבא טען שאתה, השתקן הידוע, מוציא מילה פעם בשבוע,

      אבל תמיד פוגע בול ולא עובר אף פעם את הגבול.

      שמואליק-ז'וליק, ככה קראתי לך. כה שמחתי שיש לי אח גדול, שיכול לעשות את הכל.

      שימשת לי דוגמה ומודל לחיקוי, תמיד לצד החיובי – ועל פניך מבט

      חייכני, כזה מין טוב-לב שופע, החיוך הנצחי, המרצד, עדיין בתוכי הוא מרקד….

      – – –

      חזרתי מהצבא לעבוד עם שמואליק בצוות "האחים השרברבים",

      להכניס בפול גז, לכל חברי הקיבוץ, כיורים ומים חמים בחדרי השירותים.

      היינו צוות לעניין, גרטמן היה מאושר – סוף סוף יש איתו צוות מוכשר…

      מאז נפרדו הדרכים. הפכנו לשני זוגות אחים…

      אז למה וכיצד פתאום הכל נראה כה קר, זר, מנוכר,

      האֵבל לא נשזר במעגל החיים המוכר.

      שלום לעפרך, אחי היקר, עוד נשוב וניפגש…

      איציק, אחיך הצעיר

      יומן ליום השלושים

      23.4.2004

    • אבא שמואליק

      יום כמעט רגיל: אנשים בעבודה, אנשים בנסיעה

      ואנשים בטיול ביניהם אתה, כמובן – כהרגלך.

      כחובב טבע וטייל מושבע

      חייך התחילו בטבע ונקטעו בו, באבם.

      כל פתיחת דלת מעוררת תקווה,

      שהנה תכנס כולך מאובק עם חיוך גדול ומלא אהבה.

      הידיים הגדולות, השריריות – ידי פועל ואיש טבע,

      יאחזו בתרמיל הגדול, הישן שהולך איתך דרך קבע.

      תספר את כל קורות המסע והטיול,

      השמורים בזיכרונך המדהים ובראשך הצלול.

      אבל היום לא יום רגיל ואתה לא עומד להיכנס,

      אלא המנחמים הבאים לעודד ולהתכנס.

      הידיים לא ידיך המחבקות החזקות,

      אלא ידיים רפויות, עצובות ומנחמות.

      הפנים אינם פנים עם החיוך הגדול, התמים, הרחב,

      אלא פני אבלים הנבוכות עכשיו.

      מעולם לא היית רגשן גדול,

      ואולי זאת הסיבה שהלכת מהר בלי להיפרד או לסבול.

      בנוף קדומים מרהיב צלול ויפה

      נפרדת מאיתנו, כך אנו מאמינים, כמו שהיית רוצה.

      לא היינו יכולים לאחל לעצמנו ולך,

      פרידה שונה, אולי רק לדחות אותה עוד טיפה.

      אבא קשה עדיין לדבר עליך בזמן עבר, והגוש הגדול שתקוע בגרון מקשה גם על הנשימה.

      תמיד תהיה איתנו ולעולם לא יספיקו המילים למה שאנחנו רוצים להגיד לך. רק רוצים שתדע שלנצח נאהב אותך ותמיד תהיה איתנו.

      נזכור אותך תמיד בדיוק כפי שאתה: מלא חיים, טוב לב, חייכן ואוהב.

      תהיה איתנו בכל מקום שנלך

      בניך האוהבים.

    • ראיון עם שמואליק

      ראיון עם שמואליק, בן 64, נשוי, אב ל-3 ילדים, כולם לאחר שירות צבאי.

      מנהל חשבונות במקצועו. גר בקיבוץ יגור ועובד בהנהלת החשבונות של הקיבוץ.

      ש: ספר לי על הפעילויות שאתה עושה כיום.

      ת: אני עובד בהנהלת חשבונות, מתעסק בנושאים של ביטוח לאומי, קופת חולים, אחזקת תושבים ומשימות כלליות שמידי פעם צצות. מחוץ לעבודה אני קורא הרבה, גולש באינטרנט, רואה טלוויזיה, משתדל לצעוד שלוש פעמים בשבוע לשמירת הכושר. עוסק בעבודות בית – מידי פעם כשצריך, כל מיני ניקיונות, תיקונים וכו'. בקיץ אני עובד בגינה.

      ש: ישנן פעילויות, מאלו שציינת, שהיית מוותר עליהן?

      ת: לא, אני חושב שלא הייתי מוותר.

      ש: איזה דברים אתה עושה בבית?

      ת: כל מה שצריך וקשור באחזקת הבית, ודברים שעושים אותם ביחד – גלישה באינטרנט, רואים תכניות ביחד, נסיעות לפעמים, קונצרטים. אנחנו ממעטים ללכת להצגות, בגלל העלות של זה.

      ש: מאילו פעילויות שאתה עושה, אתה מרוצה?

      ת: בעבודה אני מוצא עניין במקרים שצריך לפתור בעיות. יש הרבה בעיות בשטחים שאני עוסק שאני שמח לעזור לאנשים לפתור אותן, ואחרי העבודה בכל מה שאני עושה אני מוצא עניין.

      ש: יש דברים שהיית רוצה לעשות יותר, לפתח או להתפתח בהם?

      ת: כן, יש שטחים שהייתי רוצה יותר לפתח, במחשב בכלל ובאופן ספציפי יותר – דברים כמו צילום ושימוש בצילום באינטרנט. כל מה שקשור בזה ואני עדיין לא עוסק בהם.

      ש: אמרת שאתה עושה פעילויות מחוץ לשעות העבודה כגון צעידות, מחשב וכו' – אלו פעילויות מאד אינדיווידואליות, שעושים לבד. זה מאפיין את כל הפעילויות שלך?

      ש: באופן עקרוני אני יכול לצעוד עם מישהו אחר, פשוט לא הסתדר עם הזמנים. זה רק עניין טכני.

      ש: באופן כללי העיקר עבורך זה הצעידה או החברה?

      ת: לי חשוב לעשות את הפעילות הספורטיבית.

      ש: והמחשב?

      ת: מידי פעם אשתי ואני רואים ביחד דברים מעניינים, מחפשים דברים מעניינים, כותבים ברכות ביחד, יש אפשרויות גם לשתף עוד מישהו, אבל בדרך כלל זו לא פעילות זוגית אלא אינדיווידואלית.

      ש: לך ולאשתך יש אותן סוגי פעילויות פנאי?

      ת: לא, לא בדיוק. בעבר היינו צועדים יחד אבל לאחרונה מצבה הבריאותי לא מאפשר לה. היא יותר אוהבת מוזיקה ומלאכת יד. אבל אנחנו משתדלים לראות דברים תרבותיים יחד. אנחנו חושבים שזה מאד חשוב שנראה את זה שנינו. אבל ההתעניינויות שלה שונות.

      ש: האם ישנן גם פעילויות משפחתיות?

      ת: כן, גם זה קיים. אני חושב שחשוב לשמור על קשר עם המשפחה, אנחנו נוסעים לבקר והם באים אלינו, לא בתדירות גבוהה, אבל משתדלים גם לזכור את האירועים המשפחתיים.

      ש: מי מבני הזוג זוכר יותר ומתאם מפגשים משפחתיים, אתה או אשתך?

      ת: אשתי.

      ש: במישור החברתי, האם יש איזשהו הבדל בין פעילויות שאתה עוסק בהן לבין פעילויות שהיית רוצה לעסוק בהן או שמשמעויות לך?

      ת: כן, אני חושב שזה חלק שקיים בכל אחד. יש חלק של העולם הרוחני של אדם שהוא רוצה להעשיר אותו וזו פעולה שבד"כ נעשית לבד. ויש קטע שהאדם רוצה להרגיש שהוא לא חי לבד בעולם והוא רוצה לשתף ולתרום, כמו שאני מרגיש שאני תורם בעבודה, בעזרה לאנשים בפתרון בעיות. זה מה שנותן לעבודה את הפלפל שלה.

      אני יוצא לטיולים במסגרת קבוצתית וחוג כושר, כרגע אני שומר על כושר לבד כי אין חוג אבל זה משהו שאני מתכונן לעשות גם בקבוצה.

      יש לי רצון וצורך להשתתף בפעילויות חברתיות או קבוצתיות, פשוט מבחינה טכנית זה לא הסתדר בשנים האחרונות, הבן שלי היה בצבא ורציתי לפגוש אותו בשבתות כשהוא יוצא. אני לא בוחר בכוונה בפעילויות שהן לא ציבוריות או לא חברתיות, זה פשוט לא הסתדר. אני מתרכז, באופן טבעי, בפעילויות להעשרת הנפש.

      ש: האם אופי וסוג הפעילויות שאתה עושה או האינטנסיביות שלהן, כיום, שונה ביחס לעבר?

      ת: זה קצת השתנה, פעם הייתי הולך לוועדות, התנדבתי יותר וגם הציעו לי יותר. היום אני כבר לא הולך וגם לא כל כך מציעים לי. אם היו מציעים לי אולי הייתי הולך, למרות שאני מוכן לעזור לאנשים אבל כנראה שהרצון לתרום לחברה פחות מושך אותי מבעבר.

      ש: איך היו הפעילויות במשפחה שלך, בילדותך, היו לך פעילויות משותפות עם ההורים שלך?

      ת: לא כל כך. עיקר הפעילויות היו לא עם ההורים אלא במסגרת ביה"ס.

      ש: סוג פעילויות הפנאי שעסקת בהן כילד או נער השפיעו על סוגי הפעילויות שלך אח"כ כהורה?

      ת: אני חושב שכן, למשל היציאות לטיולים, אני השתתפתי בכל הטיולים שהיו וגם בפעילויות ספורטיביות ואני עדיין ממשיך כיום. גם עם הילדים שלי השתדלתי לצאת כמה שיותר לטיולים.

      ש: היו פעילויות שלא נהנית מהן?

      ת: לא זכור לי אבל יש דברים הפוכים – אני בתור ילד מאד אהבתי לקרוא, ולא הצלחתי להנחיל את זה. הבן הצעיר לא כל כך קורא. זה גם עניין של תקופה.

      ש: האם אתה רואה גם דברים אשר מקשים או הקשו עליך בעבר, הווה או עתיד להיות פעיל במידה בה אתה רוצה, או רצית, להיות פעיל?

      ת: כשהתקציב מוגבל מאד, קשה מאד לפתח חלק מהדברים שהייתי רוצה. למשל חוגים, הצגות וסרטים.

      ש: לאילו סוגי פעילויות אתה נמשך, האם יש סוג אחד או יותר?

      ת: אני נמשך בעיקר לפעילות מחשבתיות וגם לפעילויות פיזיות (כי אני מרגיש בכך גם צורך) אבל בעיקר לפעילויות שקשורות במחשבה ומרחיבות אופקים – לגלות עוד עולמות, לקרוא עוד דברים.

      ש: מה החלום הגדול, הפנטזיה שלך?

      ש: החלום הגדול שלי הוא לטייל במקומות אקזוטיים בעולם, לראות אנשים במקומות ולדבר איתם, להתרשם וללמוד. זה מאד מושך.

      ש: מהו פנאי בשבילך ואיך היית מגדיר אותו?

      ת: פנאי זהו למעשה כל הזמן שיש לך חוץ מהזמן שאתה חייב להקדיש לעבודה ופעילויות הכרחיות בבית. עבורי כל הזמן שלאחר העבודה הוא פנאי.

      ש: אתה מרגיש שאתה מנצל נכון את הזמן הפנוי שלך? אתה מרגיש שיש משהו שהיית רוצה לשנות מהבחינה הזאת?

      ת: כן, יש דברים כמו להתפתח בנושא של מחשבים, להקדיש יותר זמן לצילום ולטיולים שזה כמובן תלוי גם ביכולת הכספית.

      ש: פנאי הוא דבר חשוב בעיניך?

      ת: פנאי הוא דבר מאד חשוב, אם עושים רק חובות זה יכול לגרום למועקה גדולה. פנאי הכוונה שלי זה דברים שמעניינים אותך. עבודה ודברים מסוימים בבית חייבים לעשות אבל את השאר ניתן לבחור.

      ש: היית רוצה להגדיל את הבחירה שיש לך היום?

      ת: כן, כבר אמרתי מה השטחים שהייתי רוצה לעשות יותר, אבל זה תלוי ביכולות כספיות.

      ש: חשוב לך להיות עסוק גם בשעות הפנויות שלך?

      ת: מאד חשוב לי כיוון שאם אני לא עסוק אני מרגיש שאולי משהו אני מחמיץ ולא מנצל את הזמן כמו שצריך. אשתי לפעמים אומרת שאני היפר אפילו. אני מחפש לי מה לעשות, חשוב לי להיות עסוק.

      ש: בעוד זמן קצר אתה יוצא לפנסיה, תמשיך לעבוד?

      ת: אני אמשיך לעבוד, לא נראה לי שאמשיך לעבוד מלא, ואני מקווה שאנצל את שאר הזמן בצורה יעילה. כמו חוגים ואולי גם בהתנדבות במה שאני יכול להועיל.

      ש: אילו עבודות התנדבות?

      ת: לעזור ללמד אנגלית מי שרוצה או צריך, למשל.

      ש: למה חשוב לך להמשיך לעבוד חלקית?

      ת: כי אני חושב שאדם שלא עובד, לפחות חלקית, היום קצת גדול עליו. העבודה זה המגע עם אנשים, זה נותן לאדם הרגשה שהוא יכול עדיין לתרום ולעזור, שהוא חשוב וכדי שהוא לא ירגיש שהוא מיותר.

      ש: לאיזו סוג של תרומה אתה מתכוון?

      ת: תרומה לעצמי וגם לחברה. אם אני עוזר ותורם זה מוסיף הרבה לאגו.

      ש: פעילויות ההתנדבות שעליהם דיברת קודם אלו פעילויות שאתה עושה גם כיום או עשית בעבר?

      ת: לא, אבל יכול להיות שכשיהיה לי יותר זמן אז כן. כרגע, כשאני עובד מלא אז אין לא את הזמן הזה.

      ש: אתה מצפה ליציאה לפנסיה?

      ת: לא, לא במיוחד.

      ש: יוצא לך לחשוב על הנושא? ואם כן אילו מחשבות או רגשות זה מעלה בך?

      ת: אני לא חושב כל כך על הנושא, עוד יש לי קצת זמן. בכל אופן לא אפרוש לגמרי ואמשיך ללכת לעבודה. אני לא מצפה לזה בכיליון עיניים, אבל גם לא חושש מזה.

      ש: יש לך תכניות לפעילויות מסוימות שתעשה לאחר שתצא לפנסיה?

      ת: אני מאמין שבמקביל לעבודה אני אשתדל לעבוד על המחשב, ללכת להרצאות, לקרוא. כל זמן שהבריאות תהיה בסדר אז כל השאר גם יהיה בסדר. אני אשתדל מאד שלא יישאר לי זמן ריק או חסר פעילות, כך שאשתעמם, וגם לא נראה לי שזה יקרה.

      ש: תודה רבה לך על הזמן וההיענות. יש לך שאלות כלשהן לגבי הראיון?

      ת: אאאההה… איך הייתי?

      ראיין: אביב ניב.

    • עשר שנים בלעדיך

      עשר שנים שהלכת בלי שום הכנה מוקדמת,

      אני שקועה במחשבות ובליבי מועקה,

      לא שומעת את קולך ולא מרגישה את חיבוקך.

      חושבת איך זה התחיל בינינו ואיך זה נגמר,

      חושבת על הטוב והרע שנשאר.

      דברים נפלאים גם קרו בתוך העשור הזה,

      נולדו לנו 3 נכדים נפלאים,

      נטע הליידי של המשפחה עדינה וחכמה,

      נועם הפרפטום מובילה שאי אפשר לעצור אותו

      מקסים וחינני.

      יהלי עם עיני התכלת הגדולות ושתי לחיים

      שכל אחת היא סופגניה,

      ילד שרוצה לתפוס כל דבר, סקרן מתוק מתוק.

      כמה כיף איתם.

      כל הזמן אני חושבת לעצמי איזה פספוס.

      מה מיהרת כל כך ללכת לעולם הבא ולמה?

      מלאה בזיכרונות עם תהום בתוך הלב

      אחרי עשור אני עדיין כואבת,

      מנסה להרגיע את הסערה שהשארת.

      מבקרת כמעט מידי שבוע, מספרת לך כל מה שקורה והיה

      והצרה שאין ממך תשובה.

      הימים חולפים ושנה עוברת כהרף עין עברו וחלפו 10 שנים.

      המשפחה מתרחבת גם אצל האחים שלך

      וכולנו יחד משתדלים לשמור על קשר חם.

      כל מפגש שמח או עצוב אתה אינך וחסר נורא.

      היום אנחנו עומדים כאן מול הקבר שלך,

      ואבני נחל חצץ עוטפות את המקום שאבן אבן

      המשפחה הניחה לפני עשור שנים,

      עם הרבה מאמץ, דמעות ואהבה.

      מנחל חצץ שבמדבר נלקחת למרומים ולא שבת.

      אוהבת ומתגעגעת

      אשתך.

      18.3.2014