שמואל פונדיק
אז מה פונדיק, מי ישיר השנה את "הא לחמא" ואת "אמר רבי אליעזר"? ומי יתמוך במקהלה בקול בס, חזק ובוטח הנותן לשירה עומק ודרמטיות? התרגלנו במשך 60 שנה שככה צריך לשיר, ו"ככה" זה – כמו שפונדיק שר. עם הסלסול במקום מסוים, ועם ירידה פתאומית לפיאנו רך, שקט וחם. מה הפלא שהמפגש של פונדיק, עם עלייתו ארצה ב-1932 עם יהודה שרת ביגור, הוליד את קטעי הסולו בהגדת הפסח היגורית, אשר נכתבו מראש עבורו. כי שמואל בלט בקולו המיוחד כבר כנער בעיירת הולדתו קרמניץ בפולין. וכעלם בן 17 היה סולן בבית הכנסת הגדול אשר בנוסף לתפקידו בקהילה היהודית, היה גם כמקום מפגש לצעירי העיירה, אשר רבים מהם כבר פיתחו במחשבתם ובמנהגיהם, תפיסה חילונית. חזנים אשר באו לעיירה רצו לייעד אותו לחזן וזמר אופרה, אבל משפחתו הייתה זקוקה לו כאח בוגר לעוד ארבעה אחים צעירים ממנו ושתי אחיות בוגרות.
שמואל נולד בשנת 1910. בנערותו ראה חילופי שלטון מהירים בפולין אשר היו אחד מספיחיה של מלחמת העולם הראשונה. תופעה זו גרמה לתסיסה בנוער ולבולמוס יציאה מפולניה לארצות אחרות, בעיקר לארה"ב. עיכוב יציאתו לארה"ב ושינוי דרך הייתה הידיעה על רציחתם של ה"שלושה" – ראשוני הקורבנות ביגור – אשר מוצאם וכל משפחותיהם היה בקרמניץ עיר הולדתו. שמואל הצטרף לקבוצת ספורט "מכביאדה" שהיוותה אחיזת עינים לעלייה לארץ. מיד בא ליגור להצטרף לחברו מנוער צבי זעירא. כאן פגש את רחל ועמה הקים משפחה ונולדו ילדיהם: יוסי, יעקב, זיוה ואליעזר. לא שקט על שמריו ודאג כאח בוגר, לעמוד בקשר עם שליחי התנועה, ולהביא לעליית שאר בני משפחתו לארץ. ליגור הצטרף כעבור זמן מה אחיו משה, החי עמנו.
שמואל בלט בידי זהב וכך היה בין טייחי בית ספר טיץ וחדר האוכל ומבנים בהדר הכרמל – בחיפה, כחבר קבוצת הבניין. בסופו של דבר קבע את המסגריה כמקום עבודתו הטבעי בה מצא את יעודו.
שמואל לא הסתפק במקום עבודתו, והפך לעמוד התווך בכל חגי יגור – כאיש מקהלה במשך כ-60 שנה. היה מראשוני המקהלה המקובצת, נסך בטחון סביבו לכל הצעירים שהצטרפו עם השנים והפך לסולן.
שמואל, משקיען ומסור ללא גבול בכל דבר בו עסק, היה כמובן גם אב וסב לדוגמא. קשר קשרים בלתי רגילים עם הנכדים ותמונה אופיינית הייתה לראותו מהלך בשבילי יגור יד ביד בשיחה קולחת עם הקטנים.
נזכרך פונדיק – עם אהבת העבודה והשירה, וכל חג בו הטבעת את קולך במשך שנים רבות – יהיה לך לעדות.
