שמשון זעירא
שמשון נולד בשנת 1913 להוריו רבקה ושמחה בעיר קרמניץ שבאוקראינה. בן זקונים למשפחה מסורתית ודלת אמצעים, שגידלה חמש בנות ושני בנים. בקרמניץ באותם ימים מנתה הקהילה היהודית כעשרת אלפים נפש. הקהילה הושמדה כמעט כליל בתקופת מלחמת העולם השנייה.
שמשון למד ב"חדר" המסורתי, ממנו המשיך לבית ספר ממלכתי יהודי בשפה הפולנית. כתלמיד מצטיין קיבל מלגה ללמוד בסמינר למורים פולני. יחד עם עוד חבר הם היו היהודים היחידים בסמינר וסבלו מהטרדות אנטישמיות בלתי פוסקות. בתקופה זו הבין שמשון כי מקומו בארץ ישראל. למרות התנגדות אביו, שהיה רחוק מהציונות, הוא הגיע בשנת 1932 להכשרת קלוסובה. תוך קשיים רבים, הכוללים את מכירת שעון הזהב של אביו ומתן שעורים פרטיים לחוסי מוסד לחולי נפש, הצליח שמשון לקנות את הויזה הנכספת לארץ ישראל. הוא נישא נישואים פיקטיביים לצפורה בורשטין, ובשנת 1934 עלה ארצה באניה "אפולוניה" שהפליגה מנמל קונסטנצה ברומניה. יום עלייתו היה היום המאושר בחייו. שמשון הגיע ישירות לקיבוץ יגור, כמו אחיו צבי ואחותו שרה, ושנים רבות אחר כך גם אחותם אטיה.
מסלול חייו ביגור היה מסלול טיפוסי של חלוץ המחפש תמיד את העבודה הפיסית הקשה. שנתיים בבניין, שש שנים במחצבה, שבע שנים בכרם, שלושים שנה ברפת, וכל עוד כוחותיו עמדו לו עבד בטיפוח הנוי בחצר יגור.
לאחר שנה וחצי כ"פרימוס" באוהל, עבר שמשון לצריף, שם הכיר את שכנתו רבקה, ואיתה הקים משפחה. כאן, ביגור נולדו בנו וארבע נכדותיו.
לפני תשע שנים איבד שמשון את אשתו רבקה, ולפני כארבע שנים חלה במחלה, שאט אט כילתה את כוחותיו. קשה היה לו לאבד את היכולת לתפקד, ולפני חמישה חודשים עבר לבית אחוה, שם זכה לטיפול מסור עד יומו האחרון.
שמשון היה איש פשוט וחכם. צנוע וישר הליכות. מחשבתו הייתה בהירה ומלאת הגיון. אדם בעל עקרונות מוצקים וברורים, בהם דבק בעקשנות טיפוסית. אדם אוהב ספר, עיתון ומשחק שח, פוליטיקה וספורט, ומעורב במתרחש בארץ ובעולם.
שמשון היה בן אופייני לאותו דור של נפילים, שהולך ונעלם מנופנו. דור של חלוצים אמיתיים בנשמתם ובגופם. העבודה הייתה לו ערך עליון עד קדושה ממש, ותמיד עבודה קשה ומפרכת, ותמיד קרוב לאדמה. האמין תמיד בקיבוץ ובערכיו, וכל השינויים לא גרמו לו לפקפק בדרכו.
שמשון, אחרון בניהם של רבקה ושמחה, ניטמן היום באדמה אותה כה אהב.
