שרגא עוגן

24/12/1900 - 11/08/1995

שרגא (פרדיננד) עוגן (אגולניק)

נולד 1900
נפטר 1995

חברנו שרגא עוגן נולד בוורמס, גרמניה, בשנת 1900 כבנם הבכור של טקלה ויהודה אגולניק. האב יהודה שנולד בגרודנו שברוסיה היגר כנער לגרמניה וברבות הימים הפך למורה וחזן בבית הכנסת העתיק של רש"י בוורמס (ורמייזה). שרגא בנעוריו היה חבר בתנועת "כחול לבן" ובארגון סטודנטים ציונים. אחרי גמר לימודיו בגימנסיה בוורמס למד רפואה באוניברסיטאות הידלברג ומינכן, וקיבל את התואר דוקטור ב-1926.
בשנים 1926 – 1931 השתלם בבתי חולים שונים בברלין ומגדבורג וכן עבד כבקטריולוג במשרד הבריאות של עיריית ברלין. ב-1931 עבד כרופא בבית חולים בעיר אופנבך, בו הכיר את אשתו מרים, שעבדה כרופאת ילדים באותו בית חולים.

ב-1933 התחתנו שרגא ומרים וזמן קצר אחרי עליית היטלר לשלטון בגרמניה עלו ארצה והצטרפו לקיבוץ יגור. ביגור נולדו ילדיהם יהודה, יאיר ושוקי. בתחילה עבד מספר חודשים בכרם, ולאחר מכן שב לעבודה הרפואית כרופא ביגור ובקיבוצי הסביבה.
בשנת 1948 ב"שבת השחורה", נאסר יחד עם חברי יגור האחרים וישב שלושה חודשים במחנה המעצר בלטרון. בשנת 1949 בעת העלייה הגדולה שאחרי הקמת המדינה, הפך מדריך נודד של רופאים – עולים חדשים שעבדו ביישובים כפריים שקמו בהמוניהם.
ב-1950 התמנה לרופא המחוזי של קופת חולים באזור הגליל המערבי.
בשנים 1953 – 1954 השתלם באוניברסיטת לונדון במקצוע בריאות הציבור.

בשנת 1957 שיכלו מרים ושרגא את בנם, יהודה, שנפל בשרותו הצבאי וכוחות נפשיים עזים עמדו להם להמשיך בחייהם ובעבודתם.
בשנת 1959 עבר שרגא למשרד הבריאות כרופא מחוזי של מחוז הצפון. כבעל ידע רב ונסיון רב בנושא בריאות הציבור באזורים כפריים, הוזמן כמרצה אורח לסמינר בינלאומי של שירותי בריאות, שהתקיים באנקרה בתורכיה.
בשנת 1970 יצא לגמלאות ועסק בתחביביו ציור וצילום בשילוב עם ארכיון יגור.

שרגא היה אדם חכם, בעל עקרונות, ומעל לכל אדם טוב ואיש משפחה נפלא, שעשה את הכל שלא להעמיס על אחרים, לא לדרוש, לא להתאונן ובעיקר לשמור על כבודו כאדם.
מיוחדת במינה היתה מסכת חייו עם אשתו האהובה מרים. כל חייהם רחשו כבוד והערכה זה לזו, כמו זוג יונים. בשנתיים האחרונות, ובעיקר אחרי פטירתה של מרים, התדרדר מצבו הבריאותי ובמיוחד ראייתו שהלכה ונחלשה עד כדי עיוורון. למרות כל אלה לא איבד את צלמו. בכוחותיו האחרונים דאג לשלום כולם, התעניין והשפיע אהבה על בני משפחתו, שתמכו בו עד רגעיו האחרונים.

    סיפורים

    לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

    • רופא על אופנוע

      כשהגענו ליגור נקלטתי בעבודה בכרם, ואילו מירה, לא רק שלא יכלה לעבוד כרופאה, אלא אפילו כמטפלת בבית התינוקות לא נתקבלה, כי לפי המטפלת הראשית, צביה, "היא לא הכירה מספיק את התנאים והמחלות בארץ". לפיכך עבדה מירה במשך שנים כמטפלת חולים, הסתובבה מאוהל לאוהל כדי לעזור לחולים ולהביא להם תרופות ואוכל…

      אחרי ארבעה חודשים כפועל חקלאי הסכימה קופת חולים, באביב 1934, לפי בקשת הקיבוץ, למסור לי את החלפת ד"ר לבובה בכפר חסידים במשך כמה חודשי חופשתה בחו"ל…

      המרפאה ביגור שכנה בשני חדרים בצריף. עבדו בה בתיה וליזה. הציוד היה דל ומבחר התרופות היה קטן…. קופת חולים שלחה אותי לעמק, להחליף שם רופאים. ההחלפה הראשונה היתה בתל-עדשים. לאחר מכן התרחבה פעילותי גם לעפולה, קיבוץ מרחביה וגם המושב, בלפוריה, מזרע, גניגר וכפר החורש. למקומות השונים הגעתי בעזרת ה"אמבטיה" של החובש בק, ולכפר החורש הגעתי בטכסי ערבי מנצרת שהביא אותי לשם בדרך לא דרך…

      במשך הזמן גדלו הישובים וצריכים היו לקבל רופאים משלהם. אני נשארתי עם יגור ושער העמקים. בינתיים הקימו ביגור (ב-1935) צריף מרפאה גדול, "צריף הפח", שעמד מול האולפן של היום, ובו שישה חדרים, שניים מהם מיועדים למרפאת שיניים ומעבדת שיניים. כאחיות עבדו בתיה וליזה. השתדלתי להיות רופא כללי ממש והתברר שההכשרה שקיבלתי בבית החולים הכללי לילדים היתה יסוד מתאים לתנאי הארץ. חוץ ממחלות פנימיות טיפלתי, כמובן, בילדים. ניהלתי "טיפת חלב", עסקתי בגניקולוגיה ופיקוח על נשים הרות ובכירורגיה קטנה. הכינותי לי מעבדה, וכל יום, אחרי הקבלה, ישבתי על יד המיקרוסקופ, לעיתים עד מאוחר בלילה…

      יזם ועזר בתכנון המרפאה החדשה ביגור שקיימת עד היום.

      (מתוך ""תולדות חיים", חוברת הזיכרון)

    • דוקטור אגולניק מניח

      דוֹקְטוֹר אָגוּלְנִיק מֵנִיחַ

      דוֹקְטוֹר אָגוּלְנִיק מֵנִיחַ כַּף יָד עַל הֶחָזֶה

      וּמְתוֹפֵף עָלֶיהָ בְּשָׁלוֹשׁ אֶצְבָּעוֹת

      וְהַמְּעִיל שֶׁלּוֹ וְרֵיחַ הַמִּקְטֶרֶת

      אֵינָם מִפּה.

      יורם טהרלב

      מתוך: "משק יגור טיוטה"