שרגא ריקליס
נולד: 17.1.1908
נפטר: 24.8.1994
שרגא נולד בפוניבז', ליטא, למשפחת רבנים מפורסמת. עשרה ילדים היו בבית החם ההוא, שהיה ספוג רוח תורה ולמדנות ותמיד הומה אורחים. באותו בית חרדי, שאסור היה לכבות בו את החשמל בשבת, היה נהוג להקריא אחרי הזמירות סיפור חילוני של שלום עליכם, או פיליטון ביקורתי על בעיות היהודים ברוסיה הצארית. אוירה פתוחה זו הטביעה חותמה על שרגא. הוא למד בישיבת פוניבז', אחר-כך בגימנסיה העברית, ולאחר מכן באוניברסיטה של קובנה, שם הוסמך כאדווקט. היה חבר תנועת "דרור" (פרייהייט) ועבד במרכז "החלוץ". כמעט כל בני משפחתו נספו בשואה. עם המעטים ששרדו התאמץ לשמור על קשר.
בשנת 1936 עלה שרגא ארצה והגיע ליגור. לא קלה היתה הסתגלותו לחיים כאן. העבודות במחצבה ובגן הירק לא התאימו לו, והוא מצא את מקומו בהנהלת החשבונות, בעריכת היומן ובמזכירות בית הספר. בכל אשר עשה היה מאד מעורב ואכפתי. לקח הכל ללב. בבית הספר זכורה דמותו כמי שלא הזניח אף פרט. הוא מיסד את הקשר עם משרד החינוך, דאג בקפדנות לזכויות המורים ושמר שלא לבזבז אף פרוטה מכספי הציבור. הוא בנה את תפקיד המזכיר והגזבר של בית הספר, תפקיד שאי אפשר בלעדיו.
איש ערכים וחבר קיבוץ נאמן. חשוב מאד היה לו שהקיבוץ יתנהל על פי הערכים הישנים והטובים, ומאד לא נעמו לו "הזמירות החדשות". באופן מיוחד כאב את כישלונו של עקרון העבודה העצמית.
שנים רבות טיפל שרגא במסירות בחיינקה, אשתו, והגביל עקב כך את מעורבותו בחיי הציבור. לאחר מותה הוסיף לטפח קשרים עם בני המשפחה, והדאגה לכל אחד מהם הפכה למרכז חייו. הוא היה אנושי וחם, ולא הרשה לעצמו להנות ממאומה בטרם הציעוֹ לילדים ולנכדים. במקביל פתח את ביתו ואת לבבו ל"מתנדבים" מחו"ל. עשרות צעירים נקשרו אליו, ומכתביהם המשיכו לחמם את ליבו זמן רב לאחר ששבו לארצותיהם. לאחרונה החל ללמוד צרפתית בשביל הקשר הזה. בתחום זה התבטאו אנושיותו ופתיחותו, כי לא היה דבר חשוב לו יותר מיחסים עם אנשים. שרגא נזהר בכבודם של הבריות, והתייסר כאשר חשש שמא פגע במישהו. אדם טוב לב ומסור ואיש אשכולות, סקרן ומתעניין. תמיד חיפש באנציקלופדיה מידע על משהו, חותר להבהיר עניין. באופן מיוחד התעניין בחידושי לשון. העברית שלו היתה מצוינת, ותמיד היה בה שאר-רוח.
שנים רבות כתב שרגא את ה"דף" לזכר חבר שנפטר, והנה היום אנו חותמים דף לזכר שרגא. נסגר מעגל.
יהי זכרו ברוך.
