שרה גושנסקי

01/10/1914 - 07/05/2005

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"א תשרי התרע"ה

תאריך פטירה: כ"ח ניסן התשס"ה

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ניסן גושנסקי

אחים ואחיות: חנה שורש, שושנה קרן-צבי

שרה גושנסקי (לרמן)

שרק'ה נולדה בחורף 1914. בת בכורה להוריה ליבה ואליעזר לרמן. בשנים הבאות מצטרפות למשפחה חנצ'ה שורש ושושנקה קרן-צבי.
התקופה – מלחמת העולם הראשונה. השלטון מתחלף בהתאם לנצחונות הצבאות הנלחמים אלה באלה. בשנות ילדותה ונערותה היא לומדת בבית הספר "תרבות". בית ספר יהודי שמלמדים בו מורים יהודים. היא לומדת וסופגת שם הרבה יהדות וציונות. לצד העברית לומדים פולנית, מתמטיקה וגיאוגרפיה.
בשנת 1932 היא מצטרפת לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר" וב-1933 היא עולה ארצה ומצטרפת לקיבוץ יגור. בשנת 1935 מעלה שרק'ה את הוריה ואת שושנקה, וגם הם מצטרפים ליגור. ביגור היא נישאת לניסן גושנסקי ונולדו שתי בנותיהם – דבורקה וגליה.
בשנים הראשונות ביגור היא מצטרפת לקבוצת הרצפים ויחד איתם היא חורשת את הארץ: בונה בחיפה, בעמק ובכל מקום אליו נקראת הקבוצה. לאחר פירוק קבוצת הרצפים שרק'ה מצטרפת לצוות החינוכי. במשך עשרות שנים עוברים תחת ידיה הרבה מחזורי בנים, וזוכים למאור עיניה וטיפולה המסור. לפני למעלה משלושים שנה היא עברה לעבוד בטובופלסט.
בשנותיה האחרונות עברה לבית אחוה. גם כאן היא נטלה חלק בפעילות הבית, עד שלא יכלה יותר.

בנובמבר 2003 היא שכלה את בתה דבורקה ז"ל.

בשבת כ"ח בניסן תשס"ה 7.5.2005 נפטרה והיא בת 91 שנים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • דברים על שרקה אחותי הגדולה

    קודם כל אני רוצה להודות לאחותי היקרה שרקה, על שהצילה את כל המשפחה מהשואה הנוראה שהיתה באירופה.

    שרקה הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר" ויצאה מטעמם להכשרה בעיר קובל אשר בחבל פולין. קובל היתה עיר אירופאית והיו בה הרבה יהודים. החברות של שרקה סיפרו לי שהיא היתה מסתובבת בעיר יחפה, כדי להראות שהיא חלוצה המכינה את עצמה בהכשרה, לקראת עלייתה לארץ שבה תגשים את חלומה לבנות אותה. ואכן, שרקה עלתה לארץ בשנת 1933 והגשימה בה את חלומה.

    ב-1934 האדמה בפולין כבר בערה מתחת לרגליים, ושרקה החליטה להוציא את אבא ואמא ז"ל ואת אחותי שושנקה לארץ-ישראל. אני הייתי בת שש-עשרה ולא יכולתי לעלות עם ההורים, לכן הלכתי להכשרה. שרקה דאגה יותר מאוחר לסדר גם לי אישור כניסה לארץ. אני עוד זוכרת את היום שבאתי לארץ באוניה "פולוניה", ושרקה עם חברתה חווקה זעירא באו לקבל את פני. כשראיתי את שרקה התמלאתי שמחה גדולה, והודות לה נמלטתי גם אני מהשואה.

    כשבאתי ליגור שרקה סיפרה לי שהיא עובדת בריצוף הבתים החדשים שנבנים בחיפה, והיא עובדת כל היום על הברכיים, והברכיים היו נפצעות וזבות דם. בתום יום העבודה היא היתה באה הביתה, מתקלחת, חובשת את הברכיים הפצועות והכואבות וקמה למחרת שוב לעבודת הריצוף. ככה היא עבדה בריצוף לא מעט שנים, עד שלקחו אותה ליגור לעבוד עם ילדי בית הספר בגיל חטיבת הביניים. כאן עבדה הרבה שנים בנאמנות ובמסירות והעבירה הרבה ילדים לתיכון.

    שרקה היתה נתונה כולה לבניית המשק לתפארת. כולם אהבו את שרקה, שהיתה נאמנה לרוח הקיבוץ, התיידדה עם כולם ואהבה מאוד ילדים. ילדים רבים, שעכשיו הם כבר סבים וסבתות, זוכרים אותה לטובה מתקופת היותה מטפלת. בגיל מבוגר יחסית סיימה את עבודתה בטיפול בילדים המתבגרים ונכנסה לעבוד בטובופלסט. גם כאן השתלבה בקבוצת המבוגרים, ובאותה מסירות אין קץ בה התייחסה לכל דבר שעשתה בעבר כך גם התייחסותה לעבודה במפעל…

    שרקה אף פעם לא התאוננה, גם כאשר נפגעה. הכל היה בעיניה לטובה. חיי המשפחה שלה היו מרכז חייה. נישואיה לניסן שימחו אותה מאוד והיא היתה מאוד גאה בבנותיה על כישוריהן האמנותיים…

    אני בוכה מרה על אחותי שכל-כך סבלה בסוף חייה.

    יהי זכרה ברוך.

    אחותך חנצ'ה

    יומן ליום השלושים

    12.6.2005

  • שרקה אחותי

    שרקה אחותי, כאם היתה לי.

    בשנת 1935 עלינו ארצה ישר ליגור, בזכותה. אמא, אבא ואני, כילדה בת עשר. בתחילת תקופת ההתבגרות הייתי זקוקה להסברה, לאוזן קשבת, ואת זאת לא יכולתי לקבל מהורי, שגם בשבילם הכל נראה שונה וזר. באנו לארץ חדשה, לחברה חדשה, שפה זרה. ברור שפניתי לשרקה והיא היתה לי כאם, מדריכה, חברה, אחותי הבכורה, תומכת ומבינה. תרומתה לקליטה שלי ביגור ובארץ היתה מאוד משמעותית.

    שרקה אחותי! היתה אשה נהדרת, פתוחה ורגישה. תמיד חיפשה את הטוב והיפה באנשים. תמיד ידעה להקשיב. המון נתינה היתה בה, המון רצון לעזור ולתרום.

    לי היא היתה שותפה בשעות היפות וגם בשעות קשות.

    אני זוכרת אותה בעבודה. תמיד עבדה עם כל הלב, במסירות ובאחריות. מעט מאוד פינקה את עצמה. לא ויתרה לעצמה. היתה בה עקשנות ונחישות לבצע הכל על הצד הטוב כשקיבלה על עצמה משימות. תמיד דאגה לכולם – לעצמה הרבה פחות.

    אני זוכרת ערבים משותפים, כשהתכנסנו כל משפחות האחיות ביחד. אז כמעט כל אירוע היה סיבה למסיבה. לפני כל מפגש כזה היינו שרקה ואני מבשלות ביחד. חלק גדול ממסיבות אלו התקיימו בביתם של ניסן ושרקה. האווירה היתה מתחממת, היינו שרים, רוקדים ושותים. לעיתים בילינו גם אצל מוטלה וחנצ'ה ולפעמים אצלנו. אלה היו ימים טובים ויפים, היינו כולנו צעירים יותר.

    השנים חולפות, גם ילדינו התבגרו והקימו לעצמם משפחות, נולדו להם ילדים ולנו נכדים והקשר נשמר.

    לפני מספר שנים שרקה חלתה. מחלתה הפתיעה אותנו, בעיקר קצב התקדמותה של המחלה. הייתי באה אליה ערב-ערב לעזור לה לאכול ואחר-כך היינו יוצאות לטיול בשבילי יגור.

    הקשר שלי אליה היה כבת לאם עד יומה האחרון. כעת היא איננה. קשה לי בלעדיה.

    שושנקה קרן-צבי

    יומן ליום השלושים

    12.6.2005