שרה דוד

שרה, סופי, נולדה בבומביי שבהודו בשנת 1927, בת בכורה לאליעזר ושמחה, אחות לשושנה, דייזי, דיינה וירושה.
בגיל 12 התייתמה מאביה. כיוון שאִמה היתה המפרנסת העיקרית, היא עזבה את בית הספר על מנת לטפל ולדאוג לאחיותיה הצעירות.

בגיל 16 נישאה לשלמה דוד. בהודו נולדו שלושת ילדיהם הבוגרים: שמשון, שושנה וששון.

בשנת 1949, בעקבות הרצון להגשים את החלום הציוני, עלתה המשפחה לישראל. כאן נולד ציון. כעבור שנתיים, חזרו להודו, עקב מגורים ותנאי חיים קשים. בהיותם בהודו, נולד שמוליק. באותן שנים נפטר בנם ששון בן הארבע בגלל סיבוך בדלקת ראות. שרה מעולם לא התגברה על מותו.

אלא שהחלום הציוני עדיין חי בליבם, ובשנת 1956 הם חזרו ארצה למעברות בראשון לציון ובמושב קדימה. בהיותם עולים חוזרים לא היו זכאים להטבות של עולים, מה שהקשה על קליטתם בארץ באותן שנים.

בשנת 1957 הצטרפו לקיבוץ יגור עם עוד משפחות מעולי הודו.

שרה  עבדה  במערכת  החינוך  מיום  בואה  ליגור,  תחילה בבתי הילדים בבית הספר. ייחודה היה בנועם דרכיה, צניעותה, בשקט שהקרינה סביבה, תמיד מאירת פנים ובסבלנותה. “בכיתה א׳ היא היתה מטפלת שלנו, ועדיין אני זוכר אותה לטובה״, נזכר חבר “צעיר״ בן 77.  נדמה שיותר מכול היא זכורה כמטפלת בתינוקות. אימהות רבות זוכרות לה את טיפולה המסור והסבלני בתינוקות שלהן ואת הצלחותיה בהאכלתם, בימים שהן היו חסרות ניסיון וביטחון. גם את הסרבנים ביותר היא שכנעה לאכול.

שרה היתה אישה עם נתינה ענקית ויעיד על כך הסיפור שקרה כשהתגוררו במעברת קדימה. ביום כיפור כרעה אחת השכנות ללדת. רופאים לא היו בסביבה הקרובה והשכנות הזעיקו אותה. והיא שלא למדה אף פעם להיות מיילדת, שינסה מותניה וקיבלה את הרך הנולד.

גם ביגור, בשקט ובנועם, התנדבה והיתה חברה במועדון למבוגרים כמעט 30 שנה ובמקביל עזרה למרים בין ז״ל ביד למגינים.

בשנת 1989 היא התאלמנה. כל חייה היתה קשורה ומחוברת למשפחתה. ביתה היה פתוח למשפחה ולשכנים. כל ההתכנסויות המשפחתיות כמו ארוחות שישי ושבת, חגים, ימי הולדת וכד׳, תמיד היו בביתה. על הגז התבשלו מאכלים הודיים אוטנטיים וטעימים במיוחד. בואם של ציון ושמשון מחו״ל תמיד היה חגיגה משפחתית אחת גדולה. נכדיה וניניה מעידים שהיתה מפנקת במיוחד, חייכנית ותמיד עם מילה טובה.

אמא וסבתא יקרה ואהובה אנחנו כבר מתגעגעים. מודים לך על הזיכרונות והזמנים הטובים שהענקת לנו. הם יישארו חתומים בלבנו לעד.

שרה הותירה אחריה: ארבעה ילדים, שמונה נכדים, וחמישה-עשר נינים.

המשפחה רוצה להודות לג׳יפסי המטפלת, שהיתה לצידה של שרה בשנתיים האחרונות וטיפלה בה במסירות, לצוות המרפאה ולכל החברים שבאו לתמוך ולחזק אותנו.

יהי זכרך ברוך.