שרה דולברג
שרה נולדה בוורשה בשנת 1914. הוריה שלום ודינה דמברוט, היו בעלי בית-מלאכה לייצור נעלי בית, ושרה עבדה בו מאז היותה בת 11, בעוד אחיה לומדים בישיבות. בגיל צעיר מאוד קיבלה על עצמה את ניהול המפעל בשעות היום, ובערב המשיכה בלימודיה. בהיותה בת 20 נישאה למיכאל רוזנקרנץ וילדה שני בנים – משה וחיים. כשפרצה מלחמת העולם התגייס מיכאל לצבא האדום ושרה נשארה עם הוריה והילדים בפולין. מיכאל נפצע בקרב, ושרה יצאה לבקרו בבית-החולים ברוסיה, כשמשה הפעוט בזרועותיה. בדרך השיג אותם כדור גרמני, הפעוט נהרג מיד, והיא נפצעה קשה. לאחר זמן התברר לה כי גם חיים, התינוק, נהרג בוורשה יחד עם הוריה. שרה הצטרפה לשורות הפרטיזנים כאחות רחמניה, ושלוש שנים לא ראתה את בעלה. לקראת תום המלחמה נפגשו שוב, והחלו לבנות מחדש את המשפחה. הם חיו ארבע שנים במחנה עבודה, הוא עבד כחוטב עצים, והיא כמייצרת לבנים. בתקופה זו נולדו זהבה וטובה.
בסוף 1945 יצאה המשפחה את רוסיה, ובדרכים עקלקלות הגיעה לצרפת ועלתה על אונית המעפילים "פטריה". בהגיע האוניה לחופי הארץ גורשה לקפריסין, ורק ב-1948, בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור, הגיעו שוב ארצה.
הקליטה בחיפה הייתה קשה. העבודה בסבלות הייתה קשה למיכאל בעקבות הפציעה הקשה במלחמה, ובגיל צעיר נפטר. שרה עבדה קשה מאוד לפרנסת הבית, וכעבור שנה נישאה למרדכי דולברג, חבר יגור, ועברה ליגור עם הבנות. כאן בנו קן חם ומלוכד.
שרה ומרדכי היו תמונה אנושית מיוחדת בנוף יגור: בני זוג שעבדו שנים רבות ביחד, תחילה בבישול מנות הדיאטה, אחר-כך במטבח הכללי, ולבסוף בטובופלסט. היו משכימים בשלוש לפנות בוקר, טרם עלות השחר, וצועדים יחד לעבודתם. זוג אנשים מסורים וצנועים.
בחוג המשפחה הקפידו לדבר אידיש, גם עם הבנות, כדי לא לאבד, חלילה, את הקשר עם השורשים. המשפחה הייתה במרכז עולמם, והקשר עם הבנות והנכדים היה חם וחזק. עם כל אחד משמונת נכדיה טיפחה שרה קשר אישי הדוק, דאגה לפרטים, והייתה מעורבת ומתעניינת.
חצי שנה סבלה ממחלה קשה, ונפטרה בתחילת שנת ה-80 לחייה.
