שרה טל

הייתי רוצה לשורר לך שיר

לצייר לך ציור, כדרכי מתמיד.

אבל סבתא יקרה, עיני יבשות וקל לי יותר לכתוב מכתב.

קשה לי עדיין לחשוב עלייך במושגי זמן עבר, כי היית חלק מאוד ממשי בחיי – נגיעה יומיומית בי.

– – –

אני, מצידי, אהבתיך בדרכי… שיתפתיך כדי שתהיי לצידי – ואכן היית…

תמיד זוכרת אותך במרכז התמונה – קשורה קשר הדוק במהלך חיי ובהתבגרותי, מתרגשת וכואבת ודואגת לשלומי.

– – –

הקפאתי בליבי את תמונתך כפי שהיית לי תמיד:

אישה גדולה וחמה, עם קצב יציב וקבוע, צחוק מלא וידיים גדולות שעבדו כל חייהן עבודת כפיים – תפירה, בישול ועוד – סבתא אמיתית ויקרה.

וכך אזכרך בבגרותי כבילדותי – בחוסנך, דאגתך, ובשורשים שהקנית לי כאן בביתי – ביגור!

נכדתך הבכורה, עינב

יומן ליום השלושים

13.12.1991

אמא –

תמונתך משתקפת מבעד לזכוכית

על הקיר, בפינה

והמבט הנשקף מביע תבונה

ועינייך קורנות חיות וחוכמה,

ואני, מהצד מביטה

ואיני מאמינה

כיצד חלפו שלושים ימים

ואצלי גוברים הגעגועים.

אמא –

את חסרה לי, ועצוב,

כי הלכת לבלי שוב.

אמא –

היכן יש עוד מילה

המכילה חוויות רבות כמו:

אהבה, חיבה, דאגה ועזרה.

הכל היה טמון בתוכך

והענקת ממנו הרבה לי ולזולתך.

אמא

החדר התרוקן.

נמוגו ריחות האפיה

וגם הסתיימו בישולי האוכל

ורקיחת הריבה.

כמה אהבת לעסוק בתפירה,

שנתנה לך סיפוק רב בראותך

את נכדייך לובשים את תוצרתך.

– – –

אמא

את חסרה לי

אזכרך לטובה כל חיי.

רותי.

יומן ליום השלושים

13.12.1991

קשה לי לכתוב על שרה בלשון עבר אחרי כל-כך הרבה שנים של עבודה ביחד. לפני זה כמעט לא הכרתי אותה. לאט לאט התרגלנו אחת לשניה ובנינו מערכת יחסים טובה מאוד, ובעיקר כנה.

– – –

שרה אהבה לעזור לכולם, בתיקון או באפיית עוגות וביקור-חולים. לא תמיד זכתה בגמול. לא מדובר בתן וקח, אלא בקצת ידידות וחום. היא מאוד היתה זקוקה לזה.

היה לה חוש הומור לא רגיל, לפעמים קצת מקאברי – בעיקר כלפי עצמה….

אזכור אותך.

חוה לב.

יומן ליום השלושים

13.12.1991