שרה שוחט-ברגר

04/04/1911 - 20/10/2002

פרטים אישיים

תאריך לידה: ו' ניסן התרע"א

תאריך פטירה: י"ד חשון התשס"ג

ארץ לידה: פולין

תנועה ציונית: החלוץ הצעיר, קלוסובה

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: פסח שוחט

בנים ובנות: עודד שוחט, עמליה שוחט

שרה שוחט – ברגר

נולדה: 1911
נפטרה: 20.10.2002

שרה נולדה בברסטצ'קו, פולין להוריה רבקה ויצחק. היו לה עוד שתי אחיות וארבעה אחים. אביה היה בעליה של מנסרת עצים גדולה. בעיירת הולדתה שררה אוירה ציונית. שרה למדה בגימנסיה "תרבות" והלכה לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר". היא יצאה להכשרה בתנועה, ואחר כך גם לקלוסובה, בניגוד לרצון ההורים.
אחותה הגדולה, שעלתה שנים קודם לארץ ישראל, שלחה עבורה דרישה לסרטיפיקט, ובשנת 1932 הגיעה שרה לארץ, לבית אחותה בכפר יהושע. לאחר זמן מה, בעקבות קבוצה גדולה מבני עיירתה, היא עברה לפלוגת חיפה-יגור, ובשנת 1934 הגיעה עם הפלוגה ליגור. באותה עת היא עבדה במשקי-בית. ביגור עבדה שרה כמטפלת בבתי ילדים. כשהורע מצב בריאותה היא עברה לעבוד במתפרה ובמחסן הבגדים.

ביגור, במגורים באוהלים, הכירה שרה את פסח וכאן הקימו את ביתם ונולדו להם עודד ועמליה. היו להם חיי משפחה טובים, כששרה היא הציר המרכזי בהם.

שרה היתה אשה נעימה ובעלת חוש הומור מלא חוכמת חיים. היא היתה משכילה והתעניינה בכל הנעשה במשפחה וביגור. עד לאחרונה השתתפה במפגשי מועדון המבוגרים ובפרלמנט הותיקים.
שרה אפתה עוגות מצויינות, אבל בעיקר נודעה בדגים שבישלה. היא היתה מראשי "צוות הדגים", שהכין גפילטע-פיש לחגים.
בשנים האחרונות עבדה שרה באגרטל ואחר כך בתעסוקון שבבית אחוה בו התגוררה.
אתמול בבוקר היא נלקחה מאיתנו בשיבה טובה.

כזו נזכרנה.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • הבכי של אמא

    דרך הציונות וההגשמה החלוצית לא היו זרות לי, היות וקדמה לי אחות שעלתה ארצה שנים רבות לפני.

    נכנסתי ל"החלוץ הצעיר", זה היה מובן מאליו. מצד ההורים היתה התנגדות. הם אמרו שאם יש לי כבר מישהו בארץ אינני צריכה לעבור "שבעה מדורי גהינום". אני חשבתי שבלי היסוד הזה של הכשרה לא תהיה לי ההכנה הדרושה לחיי בארץ ישראל.

    יום עבודתי הראשון היה בחטיבת עצים. אבי הסכים לשלם בעד יום העבודה, ורק שלא אצא לעבודה מפרכת זו.

    המדריך הראשון שלי בעבודה היה חברנו וַלטר. אני זוכרת שיצאנו יום אחד לעבוד והיינו צריכים להזיז עמוד גבוה וכבד ממקומו. ולטר, אני ועוד מספר חברים היינו צריכים לבצע זאת. אחרי שסיימנו את המלאכה פנה אלי ולטר ואמר: "רואה אַת מה זה נקרא כוחות משותפים? איש אחד לא היה יכול לו לעמוד זה". אז קיבלתי את המושג הראשוני מהו כוח קבוצתי-קיבוצי לעומת יכולתו של הפרט הבודד.

    גם לצאת להכשרה לא היה לי קל. תמיד ניצב בפני הגורם שיש לי כבר מישהו בארץ, ואין לי צורך של הכשרה לקראת עליה. עוד היום נשמע באוזני בכייה של אמי שהתנגדה ליציאתי. ידעתי שאם לא אגייס את מלוא כוחותי הנפשיים ואעשה את הצעד המכריע, לא אוכל לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי – יציאה לקיבוץ הכשרה. אני זוכרת שאת מזוודתי הארוזה זרקתי דרך החלון החוצה, שם חיכו לי שני בחורים. באישון לילה הסתלקתי מבית הורי ונסעתי לקלוסובה מבלי להיפרד מהם.

    הקליטה בקלוסובה היתה קלה בשבילי בהשוואה לאלו שקדמו לי. אלה שהייתי איתם ב"החלוץ הצעיר" הקדימוני ביציאה להכשרה והקלו עלי את חבלי הקליטה הראשונים. גם הלילה הראשון לא היה קשה עבורי, היות ולהיכנס בתור רביעית למיטה לא היווה בעיה בשבילי, כי ה"שותפות" שלי היו שלוש מבנות עירי שקיבלוני בנפש חפצה.

    אחרי זמן קצר אישרו אותי לעליה, אך עד מהרה נסגרו שערי הארץ וחזרתי לבית הורי. כדי לסייע לחברים היושבים בקלוסובה שלחתי מבית הורי חפצים שונים שיכלו להביא להם תועלת (מסיבות שונות לא יכולתי לחזור לקלוסובה). לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים ויצאתי יחד עם רחל סירקיס לאחד מקיבוצי ההכשרה סמוך לעירי. לאחר שנודע לי על מחלת אמי חזרתי הביתה. את הדרך הבוצית המובילה לבית הורי עשינו רגלית, נעולות מגפי גומי, כי לא היה בידנו כסף כדי לנסיע.

    כשנפתחו שערי הארץ עליתי והתגוררתי תקופה מסויימת אצל אחותי (בכפר יהושע). לאחר זמן מה הצטרפתי לפלוגת יגור ועבדתי במשק-בית בסביבה הקרובה.

    שרה ברגר

    ספר יגור, עמ' 297