שרה תבור
נולדה – 1925
נפטרה – יום א', כ"ה בתשרי תשנ"ד, 10.10.1993
שרה נולדה בסאטמר, טרנסילבניה, בשנת 1925, בת שישית למשפחה בת תשעה ילדים.
עם הכיבוש הנאצי נשלחו יהודי העיר לאושוויץ. בסלקציה הופרדו שרה ואחותה מהאחות הקטנה רחל, שנשלחה להשמדה. אך רחל הצליחה להתגנב אל אחיותיה הגדולות שהיו בפלוגת עבודה, ובמשך כל התקופה באושוויץ חיפתה שרה על אחותה הקטנה, ועזרה לה להחזיק מעמד.
בתום המלחמה ניסו בני המשפחה להגיע הביתה, אך ללא הצלחה. שרה הצטרפה לקבוצה הונגרית שעלתה ארצה והגיעה להכשרה בעין-חרוד.
בינתיים הגיעו שישה מאחיה ואחיותיה ארצה, וביניהם רחל, שהשתקעה ביגור. באחד מביקוריה ביגור "נתפסה" על ידי יוסף הג'ינג'י, ובעיצומה של מלחמת השחרור נישאו השניים.
מקומות העבודה הראשונים שלה היו המכבסה ועצי הפרי. אך את מיטב שנותיה הקדישה למטבח, שם עבדה במסירות ובהתמדה שנים רבות.
בשנים האחרונות עבדה בטובופלסט, והיתה חלק מאותה קבוצת מבוגרים שדרשו מן ההנהלה לסדר להם משימות, כדי לא להחמיץ, חלילה, יום עבודה.
במשך השנים נולדו והתבגרו שחר, ארזה ומלכה, והיו למרכז עולמה של שרה. סביבם טיפחה בית חם, שהיו בו תשומת לב ואהבה, ארוחות שבת, ימי הולדת וארועים משפחתיים, והתארחו בו תמיד ילדי חוץ, מתנדבים, חברים ואורחים. תמיד עמדה עוגה מצויינת על השולחן – מעשה ידיה.
בשנים האחרונות עבר הדגש אל הנכדים שהיו למרכז עולמה.
שרה היתה גם ה"דבק" המלכד את המשפחה המורחבת שלה מחוץ ליגור. היא הקפידה להשתתף בכל מפגשי השמחות והעצב, אף אם הדבר חייב נסיעה ארוכה. היא היתה זו שדאגה להזכיר ולשתף את כולם. "מה יקרה עכשיו לדבק המשפחתי שלנו?" – שואלים הדודים.
יחסי קירבה ושותפות טיפחה שרה עם חברים רבים ובעיקר בקרב החבורה החמימה של ה"הונגרים" ביגור.
אשה צנועה היתה, ללא דרישות וציפיות גדולות, ואת כל מעייניה הקדישה לקשר החם עם יקיריה – משפחה וידידים.
גם אל הטיול האחרון שלה לסין התייחסה שרה כאל הזדמנות להביא מתנות אישיות לכל אהובי נפשה – ולא זכתה. דווקא שם, הרחק במזרח, השיג אותה המוות.
נזכרנה תמיד, אשה קטנה וחייכנית מתנודדת מעט בהילוכה, והסיגריה בפיה…
חמה ופשוטה וחברה טובה.
