אברהם לביא

בשנת 1936 התנדבתי בפראג לבריגדות הבינלאומיות, שנחלצו להילחם לצד אזרחי ספרד נגד עליית כוחות הפאשיזם. קיבלתי שני מכתבי המלצה וכתובת לאירגונים יהודיים בפריז, ובמיוחד לאיגוד המקצועי של פועלי המחט היהודיים.

בצ'כיה התארגנה קבוצת אנשים לעזרת הרפובליקה הספרדית תיכף עם התחלת המרד הפאשיסטי שם. אחד מראשוני המתנדבים והפעילים בשטח זה היה ידידי ד"ר ישראל בר (לא זה שנשפט על ריגול…). היה זה יהודי יקר ורב פעלים. מוצאו מליטא, למד רפואה בווינה ובפראג ועבד שם כרופא ילדים. יש יסוד לשמועות שהוא חוסל כטרוצקיסט על ידי סוכני סטאלין….

בפריז התארגנה קבוצת יהודים ראשונה במספר די גדול, ויחד עם עוד שתי קבוצות של צרפתים ובלגים עברנו את הגבול לספרד. לא שאלו אותנו מה ליהודים בספרד – היה זה מובן מאליו שאנו, כפועלים אנטי פאשיסטים וכיהודים, מצטרפים בכל מקום לחזית האנטי-פאשיסטית.

עד סוף 1936 האמנו בניצחון מהיר על המורדים הפאשיסטים, אולם כאשר החלו המעצמות להתערב בספרד – ובמיוחד עקב הצעתו האומללה של ליאון בלום על כינון ועדה ובה נציגי צרפת, אנגליה וגרמניה הנאצית, כדי לשמור על אי-התערבות – ידענו שמצבנו הולך ורע. ואמנם, כאשר בא ליאון בלום למדריד הטיחו בפניו כי דרכו היא הרת-אסון וכי הפאשיזם ינצח בעזרת המעצמות. הוא השיב כי מאמין הוא בהתחייבויות שגרמניה נתנה למעצמות, וכמו כן בדעת הקהל העולמית האנטי-פאשיסטית. התוצאות ידועות.

אנחנו, חיילי החפירות, הרגשנו על בשרנו את האי-התערבות, ובכל זאת המשכנו להילחם עד מרץ 1939, כי ידענו שהמלחמה על חירות העם הספרדי היא מלחמה על חירות העולם כולו. על כן מעטות היו, מה שקוראים, "נסיגות אסטרטגיות". נסוגונו רק כאשר אזל הכדור האחרון, למען חדש את מלאי התחמושת, ואצנו שוב אל החזית. כך הגענו עד לגבול הצרפתי ב-11 למרץ 1939.

כמה משפטים ל"שאלה היהודית" במלחמת האזרחים בספרד:

הלוחמים היהודיים התרכזו בעיקר ביחידות לפי ארץ המוצא, לפי השפה אותה שמעו, או במקום שם היו להם חברים. רבים היו יוצאי פולין והם התרכזו בבריגדה הסלאבית ה-13 על שם דומברובסקי.

לא אפריז אם אגיד שבכל בטליון או פלוגה אפשר היה למצוא יהודים מספר. אף אחד מהם לא הסתיר את יהדותו. הכרתי את הקומיסרים האחרונים של בטליון רקושי ההונגרי (4 פלוגות) ושל טלמן, שהיו יהודים. במטה הבריגדות פגשתי פעם ארבעה יהודים דוברי עברית מארץ-ישראל.

במחצית השניה של שנת 1938 החל ויכוח בבריגדה הפולנית, שנדף ממנו ריח של אנטישמיות. הפולנים טענו שיש יותר מדי קצינים יהודים, ואז התארגנו היהודים כפלוגה נפרדת. היתה זו תופעה בודדת, אם כי מכאיבה מאוד. ביתר הבריגדות לא היו תופעות כאלו.

הפלוגה היהודית התקיימה עד הסוף. היא היתה האחרונה בין היחידות הבינלאומיות שנשארה בחזית. היא הצטיינה במשמעת חזקה ורוח לחימה. כאשר החלה הממשלה הספרדית (בהמלצת המעצמות) להוציא את הבריגדות הבינלאומיות מהחזית, נשארה הפלוגה היהודית על מנת לחפות על הנסיגה, ובקרב האחרון היה החייל האחרון מבין המתנדבים שנפל על אדמת ספרד – יהודי.

אברהם לביא (ליבוביץ)

יומן יגור, 27.5.1966