אסא יגורי

באחת השבתות, ביגור הזמין אותי דודי לנסות ולהשפיע על בנו בכורו, אסא, שילך לקורס-קצינים. היה לי יחס מיוחד לאסא. לא רק כבן-דוד, קרוב משפחה, אלא אהבתי את אישיותו, יושרו ותבונת כפיו. אהבתי את הצירוף המיוחד שהיה בו: קשיחות קנאית לערכים מצד אחד וחמימות אנושית ומשפחתית מצד שני. גם הוא, כנראה, נטה להתייחסות עמוקה לדעותי ולדברי. משום שיחסים אלה בינינו ידועים היו במשפחה, נטה דודי לכך, שהחלטתו של אסא לגבי המשך שירותו תיעשה במשותף אתי. אסא טען: "היה לי שירות כל-כך קשה, פעולות- תגמול, פשיטות מעבר לקווים, בגדוד נח"ל מוצנח, קורסים למכביר, מאמץ פיזי, אלה לא פינקו את שירותי הצבאי". טענתי לעומתו, כי שירותם של גברים בישראל אינו מסתיים עם השחרור משירות-חובה, אלא יש לפניהם תקופה של 30 שנה לשרת במילואים. כל מי שמסוגל ויכול, צריך ואף כדאי שיגיע לשירות המילואים להתקדם, לעלות בסולם הפיקוד, להיות מעורב בחיי הצבא ובטחון המדינה.

השיחה גלשה וקלחה. אסא סיפר בפעם הראשונה, גם לתדהמת הוריו, על הקשיים שלוו אותו בצבא, על מבצעים ופשיטות, על הצורך לבצע במדויק את הפקודות, על פגישתו הראשונה עם המוות בשדה הקרב, מותם של חבריו ובהם גם מבני כיתתו, סיפור חיים סוער, שקיבל אפיון מיוחד עקב שירותו בצנחנים בשנות ה-50.

השיחה נסתיימה. אסא נשאר לעשות את חשבון דרכו והחליט ללכת לקורס-קצינים. הוא סיים את שירותו בחיל הצנחנים כקצין, מפקד מחלקה, עד מהרה עלה בסולם הדרגות, עבר קורס מ"פ, יחידתו הוסבה לחיל-השריון, ומלחמת ששת-הימים מצאה אותו כמ"פ בחיל זה.

הקרב בשיח' עבד-אלעזיז יוני 1967

בשיח' עבד-אלעזיז מצויים שרידי מוצב ירדני בראש פסגה, שרומה 815 מטר מעל פני הים, החולשת על היישוב "מבשרת ציון" מדרום. במקום היתה חורבה עתיקה ובתחומה קבר שיח'. צבא ירדן הפך את האתר למוצב מאיים. מוצב שיח' עבד-אלעזיז היה מבוצר היטב להגנה, והיו בו בונקרים רבים וחפירות קשר עמוקות ומדופנות. סביבו גדרות תיל ולפניהן שדה מוקשים גדול.

במסגרת ההבקעה מצפון לפרוזדור ירושלים, שנועדה להתבצע על-ידי חטיבת שריון מילואים "הראל" (חטיבה 10), הוטלה משימת כיבוש מתחם עבד-אלעזיז על גדוד החרמ"ש 106, בפיקוד סא"ל אהרון גל.

בצהרי היום הראשון למלחמה, 5.6.1967, הגיע הגדוד בתנועה חפוזה מהשפלה, דרך רמת-רזיאל, לשטח ההיערכות באזור הקסטל. בעת ההתארגנות להבקעה ספג הכוח הפגזה ארטילרית. אחד הזחלמ"ים נפגע ישירות, ו-5 מהחיילים נהרגו.

בשעה 16:45 החלו הטנקים בתנועה צפונה, ובשעה 17:00 תפסו עמדות ירי על הר אחירם והר נבר והחלו בפיצוח הבונקרים והמבנים במוצב. בחיפוי אש הטנקים וירי מרגמות נעו פלוגות החרמ"ש קדימה. הובילה פלוגה ט' בפיקודו של א ס א י ג ו ר י, כשלפניה ארבעה טנקים. שני טנקים נפגעו, אך שני האחרים חלפו על פניהם והגיעו אל הגדרות. חיילי החרמ"ש ירדו בשלב זה מן הזחלמ"ים. מחלקת החבלה חשה קדימה ושבעה מאנשיה החלו בפירוק המוקשים. בשלב זה הונחתה על הכוח הפגזה כבדה. החבלנים ניסו לתפוש מחסה בין הזחלמ"ים. רובם נפגעו ומפקדם נהרג. המ"פ א ס א קפץ מעל הזחל"מ, הזעיק אליו כיתת חרמ"ש, הציב את אנשיה שניים-שניים לפני כל זחל של טנק, והורה להם להתקדם צמודים כתף-אל-כתף, אל תוך שדה המוקשים, ולפתוח ציר תנועה. כיוון שלא היו להם דקרי חבלנים, הפעילו שרביטי ניקוי של מקלעים. א ס א עצמו התייצב בראשם.

מלאכת הפריצה בוצעה באיטיות רבה תוך מתח עצום ותחת הפגזה. חייל אחד נפצע מרסיסי מוקש-נעל, שפוצץ אחד הטנקים בזחליו. חיילי החרמ"ש החלו להסס. המ"פ גילה, כי בתוך שדה המוקשים יש סלעים רבים. הוא קרא לחייליו להתקדם תוך דילוג על הסלעים הבטוחים ממיקוש. הם דילגו מסלע לסלע והגיעו לגדר הפנימית של המוצב. אחד החיילים השתרע עליה, והאחרים פרצו פנימה על גבו.

בתוך המוצב התפצלו לשניים – מחלקה 1 חשה אל הבתים שבראש המוצב, ומחלקה 2 חדרה אל תעלות הקשר. החל קרב פנים אל פנים. הסתבר, שהירדנים נטשו את הבונקרים שנפגעו בהפגזת הריכוך והתרכזו במבוך החפירות. הם לחמו בעקשנות רבה והסתייעו באש ארטילרית של גדוד תותחי שדה, שכיוון קצין תצפית קדמי, שישב בח'רבת א-לוזה. רבים מהחיילים המטהרים נפגעו. בין ההרוגים היה המ"פ א ס א, שהסתער בראש הכוח שחדר לחפירות. החיילים שהגיעו בעקבותיו חיסלו ברימונים את הכוח הירדני שפגע בו.

במקום הוצב שלט בסופו נכתב: "לזכר אלה אשר הקריבו נפשם, הוסב שם המקום לי"ד ל ו ח מ י א ס א, לעדות עולם".

מתוך: "בעקבות לוחמים" מדריך לאתרי גבורה בישראל

אריה יצחקי, 1991

26.5.1956

לכל המשפחה שלום רב

…בעית הבעיות זאת בעית המים. היובש הוא רב, האימונים קשים מאד, רצים הרבה ומזיעים הרבה ומים מקבלים מעט. שעות רבות עוברות בלי שנראה טיפת מים. הגרון מתיבש עד שקשה לדבר וכל אחד יודע שהוא נושא אתו מימיה מלאה מים, והוא עומד בנסיון לא לגעת בהם, ופה נבחן האדם. כמובן ישנם מעטים שאינם עומדים בנסיון אך קשה מאד לדון אותם, אם כי באופן כללי אנו מגנים זאת.

נאמר כבר שהמרחק בין חישול לחיסול הוא קטן ביותר, ואכן, כאן אחת משתיים או שמתגברים על כל הבעיות האלו (כמובן שבמאמצים רבים) או שנופלים ונשברים, ושוב עומד פה האדם במבחן רציני ביותר, ולא כולם עומדים בו. כאן אתה לומד להכיר באופן יסודי כל אחד ואחד, כי רק בתנאים הקשים ביותר האדם מגלה את אופיו האמיתי. ושוב ישנם כאלו שעומדים על הגובה ויודעים גם בזמן הקשה ביותר לעזור לחבר נחשל, וישנם השוכחים את עצמם ומוכנים לההרג על כל טיפת מים.

אני בזמן האימונים נזכר בכל המעינות היפים שעברתי, בברזים השונים שבמשק. בזמן הראשון שנגיע לברז אני אפתח אותו למען לראות זרם מים. עכשיו גם הייתי גובה את כוסות התה שלא שתיתי בזמן החופשה…

התנאים הקשים מביאים גם לדברים חיוביים. ראשית, המחלקה התגבשה בתוכה בצורה שאף פעם לא הגיעה אליה. אתמול בערב היה לנו ערב הווי מחלקתי שנמשך שלוש שעות. היה מגוון, מעניין ועליז ביותר (עד כה ערבים מסוג זה לא הצליחו במחלקה שלנו). כמו כן הרגשת הסיפוק לאחר האימונים היא רבה, ישנה הרגשה שעושים משהו. אני בטוח שמסידרה זו ישארו לי רשמים רבים…

לא אאריך יותר. מה שהייתי רוצה שתשלחו לי, סוכריות חמוצות או אפילו מסטיק להחזיק בפה בשביל לשמור על הרטיבות.

ונחכה לגמר

שלכם אסא