אסתר הודס –כנורי
עוֹד רוֹשְׁפִים מִסַבִיב נִיצוֹצוֹת-נִיצוֹצוֹת
בַּכוֹס מְחַייכִים עוֹד אוֹתָם הַפְּרָחִים,
וְהַבּוֹשֶׂם הַדָק עוֹד נוֹשֵב עַל פַנָי –
אַך תוּגָה צוֹבֶטֶת בָּלֵב:
זֶה הָיָה, זֶה הָיָה וְחַלָף.
(זרובבל)
חברתנו אסתר הודס-כנורי נולדה בשנת 1910 בעיר קרמניץ, אשר בפולין, להוריה חיה ויצחק הודס. היה זה בית עמלים, ואסתר ידעה כבר מילדותה את טעם העבודה.
שנים מספר הייתה חברת "החלוץ" בעיר הולדתה, ובשנת 1936 עלתה ארצה עם חברה בחיים והגיעה מהאניה ליגור וכאן מצאה את ביתה.
בשנותיה הראשונות במשק עבדה אסתר בחקלאות, אם זה בעירום חציר, בעבודות שדה אחרות ובעיקר בכרם. בעבודתה לא ידעה לאות, ועבדה תמיד למעלה מכוחותיה. היא התברכה גם בתבונת כפיים ושקדה עד יומה האחרון, להוציא מידה הרבה תוצרת ועבודה יפה. אסתר הייתה איש עבודה במלוא מובן המילה.
בשנת 1941 קיבלה אסתר התקף לב ומאז עברו חייה בסימן מחלות, מחושים וסבל רב. אולם היא ידעה להתגבר על הכל. פעם בה רצון חיים חזק ולא נכנעה למכאובים שפקדוה לעיתים קרובות. לא פעם התפלאו הרופאים שטיפלו בה על החיוניות שלה, שהייתה כאילו בניגוד גמור למצב בריאותה הרעוע. למען האמת ידעה אסתר גם ידעה, כי מחלתה אנושה, אולם עשתה מאמצים רבים שהמחלה לא תשתלט עליה וכאשר רק הוקל לה במקצת שוב הייתה עליזה, מלאת חיים ומרץ.
אסתר חיפשה תמיד את הטוב והיפה באדם, הייתה טובת לב ואצילת נפש ומוכנה לעזור לכל הזקוק לעזרה או להדרכה. גורלו של הזולת היה קרוב ללבה.
למשפחתה היא התמסרה בכל נפשה ובכל מאודה, מסירות שאין לה גבול.
נדם לבה, נשאר עתה חלל ריק שאין למלא אותו.