בטי מורדקוביץ
בטי נולדה ב-1916 להוריה אברהם ולאה ריביקוב בעיר קישינייב. סיימה 10 שנות לימוד בבית ספר מקצועי בעיר זו. בכיתה ח' הצטרפה לתנועת הנוער של "פועלי ציון". משנת 1932, עם סיום לימודיה, נשלחה להכשרה מטעם התנועה בעיר צ'רנוביץ, שם שהתה כשנה וחצי. עם סיום ההכשרה חזרה לקישינייב ועבדה כמזכירה של "פועלי ציון" בעיר זו. בעבודתה זו הכירה את בעלה שורה ז"ל אתו עלתה לארץ בשנת 1935 והצטרפה ליגור. מראשית היותה במשק, היא קשורה לחינוך ולטיפול בילדים, ובמרוצת עבודתה היא מגדלת ומלווה מחזורים רבים של בני המשק. תקופה זו נמשכת ברציפות כ-25 שנים. בשנת 1969 היא מקבלת על עצמה את האחריות לחדרי החולים במשק. במסירות ובעבודה ללא קץ, היא הופכת מקום זה לבית מיוחד, בעל רמה, הנותן לחבר את הטיפול והחום הדרושים לו בתקופת חוליו.
מותו של שורה ז"ל, לפני כ-8 שנים, השאיר משקע בתוכה עליו היא אינה מתגברת עד יומה האחרון.
לפני כשנתיים, בהיותה בבית הקברות על קברו, נמצאה שוכבת מחוסרת הכרה. במצב קשה היא מובאת לבית החולים, בו מאובחנת אצלה פגיעה קשה במוח. בהמלצת הרופאים היא מוטסת לניתוח מוח בשוויץ, אצל אחד מגדולי המומחים בעולם. בכך נפתח מאבק עילאי להצלת חייה בו שותפים המשק, המשפחה וידידים רבים מבית ומחוץ. עם שובה מהניתוח, משותקת בחצי גוף וללא דיבור, מתחילה סידרת טיפולים לשיקומה. לאט לאט היא מתאוששת, שבה לחדרה ומתחילה לחזור לחיים רגילים. לפני כ-6 חדשים חלה הסתבכות במצבה ומאז לא חזרה לאיתנה עד יום מותה.
למשפחתה הייתה בטי יותר מאם. היא הייתה סמל של בית חם ואוהב, מסירות ללא לאות, כשהיא עושה זאת בשקט ובצניעות אופייניים לה. וכך תשאר דוגמא של אדם, הנותן את המרב ומבקש לעצמו את המעט.
אנו נפרדים היום מבטי בתקוה, שנוכל להמשיך לשמור את כוח העבודה, המסירות והבית החם להם הקדישה חייה.
