גולדה יערי
נולדה בשנת 1912
גולדה היתה הילדה הרביעית במשפחה והראשונה בין הבנות לבית רייזל ודוד אופטר. מסיבות שונות אחרו לרשום אותה לגן הילדים. היא נהגה בכל יום ללכת מרצונה-היא לבית הגן, לעמוד בחוץ ולהסתכל בעיניה היוקדות פנימה, כיצד הגננת משחקת ושרה עם ילדי הגן. הגננת הנחמדה לא יכלה לשאת את סבלה וקנאתה של גולדה, ובאחד הימים פתחה את הדלת והכניסה אותה פנימה…
במיוחד אהבה גולדה את השיר:
פתחו שער עמדו כה,
בן-מלך עובר פה…
את השיר ואת הסיפור שרה וסיפרה גולדה תמיד.
בגיל הנעורים הצטרפה גולדה לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר"… לפני הצטרפותה לא גילתה את כוונתה לאיש, לא התייעצה, פשוט הצטרפה לתנועה והיתה פעילה בה.
בגיל הבגרות, בערך שש-עשרה, החליטה לצאת לקיבוץ הכשרה, שהיה מוגדר כאחד מקיבוצי הקיבוץ המאוחד, במטרה להיות ראויה לחיות חיי שיתוף, עבודה ויצירה (בלשון התקופה ההיא) ולעלות לארץ ישראל.
הכשרה והגשמה היו אז שני מושגי יסוד של כל התנועות החלוציות ברחבי התנועה הציונית. כל חלוץ וחלוצה היו חייבים אישית לצאת להכשרה, כדי להכשיר עצמם לעבודה פיזית ממש שהיתה דרושה לבניין הארץ. רוב החלוצים היו בנים למעמד הבינוני ובעלי מקצועות חופשיים. חשובה היתה האידיאה והמודעות הגבוהה בתורת הציונות הסוציאליסטית, כדי להגשים חיי קומונה בדמות קיבוצית או ארגון גדוד עבודה בארץ ישראל.
גולדה ידעה שההורים, ובמיוחד אבא, חרף היותם ציונים מסורים לא יסכימו שבתם הצעירה כבר תצטרף לקיבוץ הכשרה. לכן עשתה "ותברח הנערה מהבית" ויצאה במחתרת להכשרה מבלי שאיש יידע. הדאגה לשלומה גברה, ואחרי מספר ימים הגיעה הודעה שהיא נמצאת בקיבוץ הכשרה בדומברוביצה. היה זה חלק בלתי נפרד מקיבוץ ההכשרה "קלוסובה" (הקיבוץ הראשון מיסודו של הקיבוץ המאוחד, שנוסד בשנת 1924).
בדומברוביצה גולדה נקלטה יפה. היא יצאה לעבודות-חוץ, כמו כל חברי הקיבוץ. עיקר העבודה היתה במנסרה. עצים שהובאו מן היערות למנסרה סחבו בידיים אל המסור, חתכו לקרשים ולוחות בצורה ידנית והטעינו בקרונות רכבת כדי לשלחם למקומות אחרים. העבודה היתה קשה, שכר העבודה נמוך, ובתנאי אירופה של שלגים וכפור נחוצים היו בגדי עבודה חזקים וחמים, ובגדים כאלה לא היו.
בנוסף לעבודות אלה נבחרה גולדה לאקונומית ולמחסנאית בגדים. תפקידים אלה מילאה בהתנדבות, אחרי יום עמל קשה בחוץ. הדבר היה מסובך. תקציב הכלכלה היה קטן, תקציב ביגוד בכלל לא היה והמחסנאית, תפקידה היה לאסוף (להלאים) את הבגדים אצל החלוצים שזה עתה באו להכשרה, ולמסור אותם לחברים הנמצאים כבר זמן רב בהכשרה ובגדיהם נקרעו. התפקיד היה קשה ולפעמים לא נעים. צריכים היו לשכנע ולהסביר לחברים החדשים שימסרו בגדיהם מרצונם הטוב, כי אלה היו החלטות הקיבוץ. על גולדה הוטל לבצע החלטה זו, וזאת עשתה.
– – –
כאשר גולדה הגיעה מהקיבוץ לחופשה, הבית והמשפחה נתמלאו אור. תמיד היא סיפרה על החיים היפים והצודקים בקיבוץ, תמיד הבליטה את החיוב… בבית תמיד עזרה לאמא בעבודה ובפרנסה, אפילו כשהחופשה היתה קצרה… ההורים מאוד העריכו אותה, ואפילו לא הטיפו לה מוסר על שברחה בלי רשות ובלי ברכת ההורים.
בגמר החופשה שוב חזרה לפלוגות ההכשרה בקורץ, ז'ירדוב וכו'… בהתאם לתכנון של מרכז "החלוץ" בז'ירדוב היא פגשה לראשונה את חברה ובעלה לעתיד שמואל.
וכך מספר שמואל חבשצ'בסקי, היום יערי:
"בשנת 1932 יצאתי להכשרה מתנועת "החלוץ" לגרוכוב. בגרוכוב לא היתה עבודה, לא לחם לאכול ולא בגד ללבוש. שתינו מים חמים במקום תה, ובלי סוכר. לכן החלטנו בקיבוץ להוציא סיירת לישובים הסמוכים כדי להיוודע איפה יש עבודה וכדאי שם לייסד קיבוץ… אני ועוד אחד הגענו לז'ירדוב, שם יסדנו פלוגת הכשרה ובחרו בי להיות מזכיר הקיבוץ. היינו מעט חברים וביקשנו ממרכז "החלוץ" תוספת אנשים. המרכז שלח תגבורת, ובין הבאים היתה גולדה… בתוקף תפקידי הכרתי את גולדה, נעשינו חברים ונדברנו שאם נעלה ארצה וניפגש, נקים משפחה.
בשנת 1934 (שנה אחרי שגולדה כבר היתה בארץ ובמשק יגור) עליתי ארצה, השתקעתי בתל-אביב והייתי פועל בניין. נפגשתי עם גולדה, חידשנו את החברות והחלטנו לקיים את ההבטחה שנתנו איש לרעהו, להינשא. הבעיה היתה איפה נחיה יחד. בתל-אביב? או ביגור? מובן שאחד חייב היה לוותר.
ב-1936 עברתי ליגור ונכנסנו לחדר משפחה, בצריף".
– – –
משחר נעוריה היתה גולדה חלוצה בכל רמ"ח איבריה. כמו שם, בדומברוביצה ובפלוגות ההכשרה, כן גם כאן בארץ האמינה שהדרך הנכונה והטובה היא הדרך של הציונות החלוצית, שבאה לביטוי בחיי קיבוץ. אף פעם לא שאפה לגדולות ולא חפשה מסלולי קידום אישי. עשתה רבות עבור המשפחה, החברים והקיבוץ, ובזה הגשימה את מיטב שאיפותיה וחלומותיה.
לכולנו היתה ונשארה עמוד אור ומופת לחיים יפים מלאי תוכן.