הטי לוי

15/12/1916 - 15/10/1984

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ' כסלו התרע"ז

תאריך פטירה: י"ט תשרי התשמ"ה

ארץ לידה: הולנד

מקום קבורה: יגור

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: קורט לוי

הטי לוי

הטי נולדה בשנת 1915 באמסטרדם. בגיל 6 התייתמה ועברה לבית יתומים באוטרכט. במוסד זה התחנכה ולמדה הוראת התעמלות וקבלה הסמכה להוראה בבית ספר תיכון. בשנת 1936 הצטרפה להכשרה בחאודה ומשם עברה לבית "החלוץ" באמסטרדם. בבית "החלוץ" הכירה את קורט, בעלה לעתיד, ויחד עלו ארצה בשנת 1939 באנית המוסד לעלייה ב', "דורה", מהאניות הראשונות שהגיעו באופן בלתי לגאלי לחופי הארץ. עם בואם הצטרפו הטי וקורט ליגור.
בתחילה עבדה הטי כמטפלת בבית ילדים. לאחר שנים פיתחה את הטיפול הפזיוטרפי ביגור לילדים ולמבוגרים, ושנים רבות שמשה בעונת הקיץ, כמצילה בבריכה כשהיא מחנכת ומדריכה ילדים ברזי השחיה במים.
אהבה גדולה הייתה לה להטי לסייע ולהדריך אמהות צעירות בהריונן ולידתן. ב-20 השנים האחרונות התמסרה הטי בכל מאודה לשליחות זו שנטלה על עצמה והייתה מלוה את היולדות לבית החולים ומסייעת להן, בכל שעה שנקראה, ותמיד בחיוך ובשמחה. וכל תינוק שילדה לאויר העולם, שמחה עליו כאילו ילדה שלה היה. אמהות רבות השיבו לחיקה אהבה ותודה על עזרתה והדרכתה.
לפני שלוש שנים נאלצה, בעצב רב, לחדול מעיסוקה זה בשל בריאותה שהתדרדרה. למרות מחלתה הקשה המשיכה לשמור על רוחה העליזה וצחוקה הרם ובכך הקלה על משפחתה הקרובה שידעה את סבלותיה.
הייתה רעיה, אם וסבתא לתפארת.
בפיהם של עשרות הילדים שילדה ימשיך לפרוח צחוקה שנדם.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • א מ א

    א מ א

    עדיין קשה לי לדבר על אמא בזמן עבר, כי אמא (מאמי, כפי שתמיד קראתי לה) עדיין איתי כל הזמן, וכך גם תהיה. אבל בכל זאת כמה מילים לאמא אנסה לומר כאן.

    מאמי שלי היתה אדם מיוחד במינו. אשה אצילית, חכמה, ומעל הכל – אדם אהוב ואוהב. היא ידעה להעניק את הטוב לכל הסובבים אותה. תמיד דאגה שלכולם יהיה טוב; שכל אחד יהיה שמח בחלקו. אף פעם לא חשבה אם זה עלול לפגוע בה. החיוך שלא סר מפניה, הטוב שנשקף ממנה – לא תמצאו הרבה אנשים כמוה, העידו על כך הרבה-הרבה ממכריה. גם כשהיה לה קשה והיא הרגישה לא טוב, מעטים ראו וידעו מה מתרחש בקרבה, כי תמיד ענתה: "מצויין!" כששאלוה לשלומה. אני חושבת (בעצם בטוחה) שהסיסמה שלה היתה: "את הטוב שלי אעניק לאחרים, כדי לגרום לאנשים אושר ושמחה".

    קשה לי, קשה לי מאוד לקבל את העובדה שאני באה ליגור ומוצאת את הכורסה שלה ריקה. הכל מסביב נושם אמא, אבל היא…

    רונית

    יומן ליום השלושים

    23.11.1984

  • הו, הטי, איפה את?

    שדה צבעונים משתרע במרחב. טחנת רוח מסתובבת באופק ליד נהר רחב-ידיים הזורם לאיטו. אוניה עוגנת בנהר. הטי הולכת בתוך שדה הצבעונים וצלצול פעמונים נשמע מסביב. היא הולכת מהר, היא הולכת ונעלמת שם, בקצה האופק, ואני רצה אחריה וקוראת: "הו, הטי, איפה את?"

    קול צעקתי העיר אותי. זה זמן רב לא חלמתי חלום שהשפיע עלי כל-כך.

    הטי החייכנית, הטובה, העוזרת לי בתרגילי ההתעמלות ומלמדת אותי לשחות בבריכה. אפילו סוכריה העניקה לי בצחוק רועם, על אשר הצלחתי לשחות מסביב לבריכה, משלושת עבריה, מבלי להיעצר.

    הטי טיפלה בי כפיזיותרפיסטית, אך יחד עם זה היתה לי ולעוד תלמידות כמוני גם מורה לסריגה. בחדר עבודתה למדתי לסרוג סוודר ורוד ויפה לנכדתי, כשהיתה רק בת שנה. כשהייתי הולכת אל הטי, מדדה עם הקביים (אחרי תאונת הדרכים שקרתה לי), נתקבלתי על ידה תמיד בסבר פנים יפות, אף על פי שהחדר היה מלא קליינטים. מדי פעם היתה הדלת נפתחת ומישהו נכנס כשהוא כפוף ונאנח מכאבים בגב. המגבות הגדולות, המעלות הבל חם, כבר היו מוכנות. שם, בחדר הצדדי, חיממה הטי את המגבות בתוך מים רותחים, אותן פרשה על גב החולה שהשכיבה על השולחן.החום שחדר לעצמות הכואבות, עם החיוך והבדיחה שסיפרה, מילאו את החדר בצחוק ושיככו את הכאבים…

    הו, הטי, תמיד אזכור איך עזרת לכל מי שהיה באפשרותך לעזור. גם בשכבך בבית החולים כשאת כמעט ואינך רואה ואת מחכה לדיאליזה – הצחוק לא פסק ממך. אני זוכרת, כשבאתי לבקר את הטי בבית החולים היא שאלה על רות עשת ששכבה בקומה סמוכה. היא שלחה אליה את האחות המטפלת בה, כדי לעזור לרות שלא תהיה בודדה.

    הטי, הצועדת בצעדת ירושלים בראש ההולנדים שבאו ארצה. הטי הרוכבת על האופניים – נעלמה ואיננה. ואני בחלומי חיפשתי אותה.

    הו, הטי, איפה את?

    צפורה ורדי

    יומן ליום השלושים, 23.11.1984

  • שותפה בשמחה ובסבל

    כל כך הרבה שנים בירכת בימיך, והיית מאושרת מכך. טוב היה לנו כשידענו שאת נמצאת. ליווית אותנו ועכשיו אנו מלווים אותך, בתודה ובזיכרונות יפים.

    לפני כמעט עשרים שנה נפגשנו, ומאז חייכנו אחת לחברתה תמיד, בכל מקום: על אם-הדרך, סתם כך; בשעה שאחזת בידי ובשעה שהיית בשעותייך הקשות. בערב ראש השנה נפרדנו בהרבה צחוקים ואיחולים.

    מלווים אנו אותך בהרבה רגעים של אושר, ועשרות ילדינו שלנו, זיכרונות, איתך – שלך.

    החזקת לנו יד.

    בך ביקשנו מרגוע,

    נעצנו בך כאב

    ואת נתת הכוח.

    לידך פרקנו סבל,

    בכי ואנקה נספגו בסינרך.

    יחד נאבקנו במצוקה.

    את מחית דמעה של אושר,

    יחד ידענו שמחה.

    את ברחמיך היית לנו שותפת.

    חיה לב-אייל

    יומן ליום השלושים

    23.11.1984

  • ראיון עם הטי לוי

    בספר "זלמנאים" של המספר והמשורר ביידיש – משה קולבק, מסופר בין היתר כי כאשר הודיעו לאחד הזלמנאים שאשתו כרעה ללדת הוא לא התרגש במיוחד. הוא אינו מתערב – כך הוא הסביר – בענייני נשים…

    יש לחשוב כי הגברים שלנו אינם בעד "בדלנות" מסוג זה, והעניין נוגע אל לבם לא פחות מאשר לבנות זוגם. על כן מצאנו לנכון לשוחח עם הטי לוי על עבודתה בהכנת בחורות בהריון ללידה…

    איך להגדיר את תפקידך ועבודתך?

    בעצם קשה להגדיר זאת. אם על דרך הבדיחה, אז אחד קורא לי – החסידה, והאחר – המוציאה לאור… אבל אם לדבר ולהגדיר ברצינות, הרי אני מכינה את הבחורות בהריון ללידה, גם ע"י התעמלות במשך ארבעה חודשים בערך, וכן ע"י פתירת בעיות הקשורות בהריון. ובסוף אני נוכחת ועוזרת לבחורות אלו בזמן הלידה…

    ומה בקשר לעבודת שיקום החולים?

    כל מי שנשלח אלי מטעם המרפאה, ולא רק מטעמה, והוא זקוק לשיקום – מקבל את הטיפול הדרוש. אין זה מוגבל בזמן. אם זה עוזר והחולה רוצה עוד – החולה מקבל עוד.

    איך הגעת למקצוע זה?

    בהולנד למדתי להיות מורה להתעמלות, אך היה לי עניין יותר בטיפול אישי. בארץ קיבלתי כמה קורסים לפיזיותרפיה. את ההכנה ללידה טבעית למדתי אצל רינה שרת, בקורס שהתקיים לפני 17 שנה ביוזמת התנועה הקיבוצית…

    מי נתן לך את הדחיפה הראשונה?

    היה זה בימי ד"ר ברנדייס ששהה כמחליף ביגור. הוא אמר כי הבנות שאני מכינה ללידה מתנהגות בסדר. עניתי לו אז כי זה יחייב אותו להכניס אותי לחדר הלידה עם הבנות. הוא הסכים…

    בכמה לידות נכחת?

    למעלה מ-300 לידות במשך 12 השנים האחרונות…

    האם יש לך סיפוק בעבודה זו?

    כן. אני חיה את זה, ויש לי סיפוק רב.

    יומן יגור, 27.2.1976