חגי טפר
בשבת האחרונה, כשהפריחה בשיאה והכל ירוק, נסענו לטייל לגלבוע ועוד – "מבצע" שנראה עכשיו כאילו תוכנן מראש להיות מה שהפך טיול פרידה. ובבוקר אתמול, מצא חגי את מותו על טרקטור בשדה. כמה מתאים לחגי, לחתום חיים בדברים שכל כך אהב – לטייל ולעבוד, במעש וללא תלות.
חגי נולד ברעננה, להוריו יעקב ולאה ב-31.3.1932 והגיע ליגור בגיל הגן. גדל ביגור ועבר את אותו המסלול של בני הדור ההוא, שהיום מוזכר שמו בחיוך עדיין כ"חוג הנוער". בראשית שנות העשרים שלו נשא חגי את מרים ונולדה בתו הבכורה אורנה. הוא נישא בשנית לרחל ונולדו ערן, נעמי ויקיר. היום המשפחה המורחבת כוללת גם את הנכדים.
את ראשית דרכו המקצועית החל בגן הירק, ענף שבו התמחה עוד בתקופת בית הספר. בסוף שנות השישים עבר ללגין בתפקיד מנהל התפעול. חגי תמיד לקח אל עצמו תפקידים אחראיים, יזמיים, של ראש גדול והשקיע את כל כולו בעבודה. ביגור עבר תפקידים ציבוריים שונים ממרכז משק ועד מזכיר, תפקיד שבמהלכו לקה בלבו בפעם הראשונה. המחלה וכל המשתמע ממנה מעולם לא עצרה אותו מלהמשיך לעשות את כל מה שרצה – לפעול, לתרום, לטייל, גם אם זהו טיול אופניים או טרקטורונים עם חבר'ה צעירים שגילם כשליש מגילו. בשנים הבאות פעל חגי להקמת מפעל סינגל, לווי משקי לקיבוצים מעלה צביה ובית אורן, ניהול מנפטת העמק.
לאחר שרשרת תפקידים ציבוריים חגי חזר לאהבת נעוריו – עבודת השדה. הוא נהנה מתחושת החופש והתרומה שבעבודה והמשיך להשקיע את כל כולו בעבודה הזו, העצמאית.
חגי סלד מכל פיאור אישי וכל הגזמה רגשית. ואולי לא היה מסכים לכל "המהומה" הזו סביבו.
הרשינו לעצמנו היום לומר כל זאת: חגי, אבא שלנו, אתה תחסר לנו מאד. הנוכחות השקטה, המופנמת והצנועה שלך הקרינה על כולנו המון עוצמה ובטחון. את הדחף הזה שלך להמשיך קדימה, ללמוד ולהתקדם, אם בהצלחה או כשלון, הנחלת לנו הילדים. אתה היית המודל והמופת, גם מבלי שהיית צריך לומר דבר.
אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים כבר עכשיו.
היה שלום אדם, שהיה בראש ובראשונה בן אדם.