חדוה פונדיק
חדוה, בת 76 במותה. בית הוריה בסיאד אשר בליטא היה בית ברוח הזמן, מעט מסורתי, שבעה אחים ואחיות שחלקם השתייך לתנועות נוער ופעל בהן. בילדותה למדה חדוה בבית ספר "תרבות" ובגימנסיה ורכשה את השפה העברית על בוריה וזו הפכה אצלה לשפה מדוברת ושימושית ולא תלמודית בלבד. כחברה בתנועת "נצח", טבעי היה שתעלה לישראל. ואכן בשנת 1937 עלתה חדוה יחידה ממשפחתה לישראל והצטרפה ליגור. אביה נפטר לפני עזיבתה, אך משפחתה נספתה לאחר מכן בשואת אירופה. אח אחד אשר ברח לרוסיה נותר בחיים ועלה ארצה רק ב-1971 עם גל העליה אשר גאה ביהדות בריה"מ לאחר מלחמת ששת הימים.
ביגור עבדה חדוה במכוורת וכן כמטפלת בגן ילדים ובכיתות ביה"ס. מחלתה אשר פגעה בה כבר לפני כ-35 שנה שינתה את אורח חייה והגבילה אותה מאד במאמץ פיזי. מאוחר יותר עברה לעבוד במתפרה. כאן מצאה חברות נאמנות שלוו אותה בכל קשייה וזכו אף הן למסירותה ולתשומת לב רחבה שחדוה החזירה להן ככל שיכלה, ואף הייתה עבורן כתובת לפניות, לתמיכה ולסידורי עניינים שוטפים שנדרשו בעבודה.
חדוה הכירה את משה ביגור וכאן הקימו ביתם. ארבעת בנותיהם זיכו אותם ב-11 נכדים ונכדות אשר הכניסו אור ושמחה לבית ונקשרו ביניהם קשרים אמיצים. חדוה שלא יכלה לעזור באופן פיזי, נתנה עזרתה בדרך ההקשבה והיעוץ בכל אשר עבר עליהם ותמיד באהבה מעודנת ללא כפיית דעתה עליהם. חוש ליופי, אסתטיקה ודייקנות אפיינו את חדוה ולמרות כוחה הכלה נראות עבודותיה הסרוגות והיפהפיות בכל פינה בבית.
נזכרך חדוה בצניעותך, במסירותך ובאהבה שהרעפת סביבך לכל מקורבייך.