חנצ'ה שורש
נולדה: 1.9.1916
נפטרה: 18.5.2009
חנצ'ה, אמא שלנו, נולדה בפולין בעיירה הקטנה אוליקה שבחבל ווהלין, להוריה אליעזר ולובה לרמן, אחות לשרק'ה ושושנקה. אביה היה חסיד אדוק אשר ניסה לגדל את הבנות ברוח הדת היהודית. החיים בעיירה המזרח-אירופאית הטיפוסית לא אפשרו לה ללמוד מעבר לשנות בית הספר היסודי, אך כבר מנעוריה היתה אמא תאבת דעת ואוהבת ספרות אשר למדה בכוחות עצמה. צימאון זה הוביל אותה להצטרף לתנועת "השומר הצעיר", שבה התגבשה השקפת עולמה, של צדק חברתי וחלום ציוני שהתגבש מקריאת שירי ביאליק וטשרניחובסקי. הרצון לחיות כאדם חופשי הביא אותה להכשרת "השומר הצעיר" לקראת עלייתה ארצה. למרות שנשארה לבדה, לאחר עליית הוריה ואחיותיה לארץ, לא נרתעה ויצאה בגיל 16 להכשרה, בה עבדה בשלג ובכפור והכינה את עצמה לקבלת אישור העלייה המיוחל שאותו סידרה לה אחותה שרק'ה, שכבר היתה ביגור.
לפני עלייתה ארצה נפרדה מסבתה ודודיה, שאותם לא שבה לראות לעולם מאחר שניספו בשואה.
בשנת 1935 הגיעה אמא ארצה והצטרפה ליגור, בעקבות הוריה ואחיותיה שכבר חיו בה. בתחילת דרכה עבדה בסיקול אבנים והכשרת השטח לבניית צריפים, וכן בשדה בקשירת שקי תבואה. לאחר מכן במשך שנים עבדה בכרם, עבודה אותה אהבה מאוד. במיוחד נהנתה מחברת האנשים שותפיה לענף. לאחר שסגרו את הכרם עברה לעבוד בבתי הילדים. כל חייה לא נרתעה מעבודה קשה והמשיכה לעבוד בחריצות בטובופלסט עד גיל 80.
ביגור הכירה אמא את אבא שעבד בדיר. לנכדיה סיפרה בעבודת שרשים: "סבא היה רועה צאן וחולב אותם, ואני ראיתי את חריצותו והוא מצא חן בעיני, לכן הייתי מגיעה כל ערב לחליבה ועוזרת לו, וכך נהיינו זוג".
יחד עם אבא הקימו קן משפחתי חם להם ולנו ילדיהם. אמא טרחה ליצור תא משפחתי מגובש לנו, לאחיותיה ולילדים של המשפחה המורחבת. זכורים לנו עד היום המפגשים המשפחתיים החמים עליהם שמרו האחיות באדיקות, ואשר העניקו לנו תחושת ייחוד של משפחה קטנה ומלוכדת בתוך קיבוץ גדול.
אמא היתה עוף שונה בנוף של יגור. בכל שנותיה לא נטשה את השקפת עולמה הסוציאליסטית ומצאה את ביתה הפוליטי במפלגה הקומוניסטית הישראלית, אשר שילבה בין השקפת עולם ציונית ותפיסת עולם חברתית. השקפותיה אלו באו לידי ביטוי הן בפעילותה המפלגתית והן בהנחלת השקפת עולמה לנו, ילדיה, ואף לנכדיה. בין השאר זכורנו שהקריאה לנו משירי המשוררים המהפכנים דאז: פאבלו נארודה ונאזים חיכמת, שספריהם היו מונחים למראשותיה עד יום מותה. עמידתה על דעותיה החריגות בתקופה של קולקטיביות רעיונית היו לה לרועץ, בחברה שלא היתה סובלנית לדעות חריגות, והיא אף שילמה על כך מחיר חברתי. אך אמא לא נרתעה מכך ושילמה את המחיר בהכרה שלמה. לימים, כשהתגלו העיוותים במעצמה הסובייטית, חיה אמא בדילמה קשה בין השקפותיה החברתיות שנותרו בעינן, לבין דריסתם ברגל גסה על ידי המעצמה אותה העריצה.
במחצית שנות השבעים חלה אבא במחלה קשה ומתמשכת, ואמא, במסירות האופיינית לה, טיפלה בו ללא לאות עד יומו האחרון בקיץ 1993. לאחר פטירתו של אבא התרכזה אמא בשני נושאים: ראשית – ילדיה, שבגרו בינתיים, ונכדיה שאותם אהבה וטיפחה ואף גידלה את חלקם בתקופות מסוימות. שמחה בהישגיהם, תמכה ועודדה אותם בכל אשר עשו. אושר גדול הסבו לה גם חמשת ניניה שנולדו בשנים האחרונות. לצד כל אלה המשיכה לקרוא ספרות ושירה ללא לאות, גם כשכבר עברה לחיות בבית אחוה, ותמיד שמחה לשתף אותנו בחוויות הקריאה שלה ובתובנות שהיו לה, ואף להמליץ לנו על ספרים שכדאי לקרוא.
בשנה האחרונה ראינו אותך אמא הולכת ודועכת. אמא שלנו, שהיית זקופה וחזקה כמו עץ, הלכת והתכופפת תחת משא השנים. ואנו, שזכרנו אותך מלאת אנרגיות ופעלתנית, כאבנו את מצבך עד מאד וניסינו להחזיר לך, ולו במעט, מהטוב שהענקת לנו בכל שנות חייך, והיינו לידך כל הזמן עד נשימתך האחרונה.
זכרך יהיה שמור עמנו לעד.
ומילה אחרונה לצוות בית אחוה. הטיפול המסור של כל אחד מאיתכם באמא בימיה הקשים עזר לה לחיות את שנותיה האחרונות בכבוד ולשמור על כבודה כאדם, כפי שרצתה. על מסירותכם וגישתכם האנושית תודה לאין קץ.
מיכל, שפרה, אבישי ובני המשפחה.
