יוסף אכטל
יוסף נולד בשנת 1921 בפולין.
בעיצומה של מלחמת העולם איבד את הוריו והוא כבן שמונה-עשרה שנים. בודד התגלגל לרוסיה, גוייס שם לצבא האדום, ושירת תקופה ארוכה במזרח הרחוק. בתום המלחמה חזר לפולין לחפש את קרוביו, אך לא מצא שם איש.
ב-1948 עלה ארצה במסגרת עליה ב' והגיע ליגור. ביגור עבד יוסף ברפת, ב"תנובה", ויותר משלושים שנה היה חייט והתמחה בתפירת מכנסיים. היה איש עבודה חרוץ, מסביר פנים לחבר, וזכורה לטוב התייחסותו לבעלי המידות המיוחדות.
עם פרידה הקים יוסף משפחה חמה ומלוכדת. הוא טיפל בפרידה במסירות ואהבה כל השנים, מסייע כאיש של בית, אדם נקי ומסודר, שומר על אסטתיקה ומומחה באפיית עוגות ובהכנת גלידה. גידולם של מלכהל'ה ז"ל, ושל בלהה ואילן – היה במרכז עולמו, ממש כפי שהתייחס בשנים האחרונות לנכדים. יוסף היה סבא חם מאוד, הקפיד על ארוחות משותפות עם הילדים, ואהב לספר ספרים שלמים – לכל נכד הספר האהוב עליו. בהקראה מצא כפי הנראה ביטוי לכשרונו הדרמטי החבוי. גם בכשרונו המוסיקלי עשה שימוש חינוכי, כשלימד נגינה במנדולינה את ילדי המשפחה המורחבת. כמו כן, השתתף בזמנו בתזמורת המנדולינות של יגור.
יוסף אהב לחיות ולהנות. הוא אהב לצאת עם פרידה לטיולי ערב, אהב לנסוע העירה ולקלוט שם את חידושי האופנה, להתלבש בטוב טעם, ולארגן בחדר ימי הולדת יפים לנכדים. חגים וארועים ביגור משכו את לבו, והוא לא החמיץ אף ארוע חגיגי. יוסף אהב את חיי הקיבוץ, והעריך את מה שיש לנו. לא הרשה להשמיע בחדר מלה רעה על יגור, והיה מאוד פטריוטי למשק. מאוד כאב לו כשבלהה עזבה את הארץ, ותמיד הביע תקווה שיום יבוא והיא תשוב.
יוסף לא אהב להטריד ולבקש עזרה. איש צנוע ושקט, ובעל לב זהב.
