יעקב בוריצר
יעקב נולד בלייפציג ב-1907 להוריו בלהה ויצחק. הוא היה הבן הבכור מבין שישה אחים – ארבעה בנים ושתי בנות. יעקב למד שמונה שנים בבית-ספר כללי ואחר-כך למד את מקצוע הפרוונות.
יעקב היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית S.P.D והשתייך לארגון הנוער הסוציאליסטי. הוא התאמן והתחרה בתנועת הספורט היהודית "בר-כוכבא", שהייתה קשורה ל"מכבי". יעקב הצטיין וזכה בפרסים בריצה ואתלטיקה קלה.
כשהתנועה הנאצית החלה לעלות, השתתף יעקב ב"פלוגות המחץ", שהתנגדו לנאצים והפריעו למצעדים שלהם. יעקב בלט בגלל גובהו ולפיכך שמה עליו המשטרה עין, והוא נאלץ לברוח מן העיר. מכיוון שנשקפה לו סכנה, קידמה אותו תנועת "החלוץ" בתור ליציאה להכשרה חקלאית. כשקיבל סרטיפיקט לעלות ארצה, נסע לפולין, ארץ מוצאם של הוריו, שם הכיר את חנה. הם התחתנו, עלו לארץ ישראל באניה "פלסטינה" והגיעו היישר ליגור בשנת 1935.
בשנה הראשונה ביגור עבד יעקב בנמל חיפה ובמחצבה "ארבע וחצי". אחר-כך עבר לעבוד בחצירים ובפלחה. מאוחר יותר עבד במרעה הזרוע (מספוא). כשהפסיקו לצאת עם הפרות למרעה, עבר לעבוד בבריכה. יעקב עבד בבריכה ופיתח אותה ואת הנוי סביבה כ-17 שנים.
ב-1980 קיבל יעקב אירוע מוחי ומאז היה רתוק לכסא גלגלים. הוא עבר להתגורר בבית-אחוה ולעבוד ב"אגרטל". הוא לא הסכים לעסוק במלאכות השגרתיות, אלא התעקש ליצור באופן עצמאי ופיתח את תחביב הציור.
ליעקב וחנה נולדו ביגור – ניצה, הדסה, אבינועם ויצחק. יעקב הטיף לילדיו להישאר ביחד, להיות בקשר האחד עם השני ועם שאר בני המשפחה. הוא גידל משפחה חמה ואוהבת.
יעקב היה איש פתוח. אהב מוסיקה קלאסית ואהב לרקוד. הוא התעניין והיה מעורה בנעשה סביבו, בפוליטיקה ובמה שאומר הנוער – וזאת עד יומו האחרון. רבים מן המתנדבים שהגיעו ליגור מקצווי תבל התידדו עימו ושמרו איתו על קשר לאורך השנים.
יעקב שהיה כל ימיו איש עשייה ואוהב אנשים, סיים את חייו, כשהוא מוקף באהבה – החזירו לו את האהבה שהעניק.
