יעקב (בורובסקי) ברקן
יענקל'ה נולד בשנת 1914 בליטא, בעיירה קטנה – וישיי. במשפחתו היו ארבעה בנים ובת אחת. באותה שנה שנולד פרצה מלחמת העולם הראשונה, וכמו בכל מלחמה גם במשפחתם היו אלו שנות מצוקה. בילדותו התייתם משני הוריו ועבר, יחד עם אחיו ואחותו, להתגורר בבית דודם. שני אחיו הגדולים עזבו את ליטא והיגרו לאורגוואי לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואותם לא הכיר בילדותו. "בבית דיברו אידיש אבל העברית לא הייתה זרה אצלינו", כתב. "הייתה אצלינו ספריה לא קטנה שכללה ספרים של סופרים יהודים דוברי אידיש ועברית כמו סמילנסקי ואברהם מאפו וגם ספרי הגות ופילוסופיה יהודיים". החינוך היה דתי אבל לא פנאטי. על העיירה בה גדל כילד סיפר בזכרונותיו: "העיירה בה נולדתי וספגתי את נופי ילדותי הייתה פינה ירוקה בקצה העולם בארץ ברוכת אל, ארץ של אגמים ונהרות… בחורף השלג היה מכסה את הכל, את האדמה והגגות, במשך חודשים רבים… בימים יפים היינו יוצאים לטייל ומרחיקים לכת עד לאגם הקפוא. באביב היקום היה מתעורר ברעש. עד היום אני זוכר את הרשרושים של השלג הנמס, של העצים המלבלבים ואת הציפורים שחוזרות לבנות את קינן. משחר ילדותי, נדמה לי שעוד בעריסתי, ידעתי שלא אהיה שם. ידעתי שזאת לא ארצי, לא פה נעוצים שורשי… כל גן העדן הזה הוא זר לי, אינני שייך אליו בכלל. הייתי מסתכל על החסידה שבאה מארצות החום אל חלוני…התישאי לי שלום מאחי הרחוקים בציון…"
את ראשית חינוכו קיבל ב"חדר", שם למד להתפלל וחומש. אחר כך המשיך ולמד בבית ספר עברי – "תרבות", שם בנוסף לנושאים כלליים למדו עברית, היסטוריה וידיעת הארץ.
בהיותו כבן חמש עשרה הצטרף לתנועת "גורדוניה", שהוקמה בעיירתו ביוזמתו של אחד מצעירי המקום. בשנת 1933 יצא להכשרה והצטרף לקיבוץ "גשר" בסלובודקה, פרבר בעיר קובנה. בספר יגור הוא כותב על אותן שנים: "פגשתי שם נוער ער ותוסס ונאמן לרעיון ההגשמה…רוח חלוציות, דאגה ועזרה חברית והעיקר שמחת חיים שררו בכל…אני זוכר את עקשנותם של החברים בלימוד השפה העברית לאחר יום עבודה קשה".
בשנת 1935 עלה ארצה והגיע ליגור. את ההחלטה להצטרף לקיבוץ יגור קיבל לאחר שקרא והזדעזע מרצח השלושה בשנת 1931.
בשנת 1939 נשא את דינקה לאישה ונולדו ילדיהם: אילנה, בני ורוני.
בשנת 2005 שכל את בתו אילנה.
ביגור עבד בחיפושי מים עם אנשי שער העמקים בחרתייה, במחצבה של נשר כשבע שנים, אח"כ בגד"ש, ומשנת 1943 ועד שנות התשעים הראשונות עבד בלגין. הוא היה בצוות שיסד את לגין, מראשית, עוד כשזו הייתה פחחיה. יחד עם המפעל גם הוא צמח. יענקל'ה נשא כל השנים בעולם של תפקידים רבים במפעל. הוא היה קניין ומשווק, שמר על קשרים עם לקוחות. הוא אהב את לגין למרות שהיו לו ויכוחים וחילוקי דעות בנושאים שונים עם הנהלת לגין. הוא ראה בעבודה ובחייו בקיבוץ חלום שהוא הגשים, ממש כמו שחלם שם בהיותו ילד בליטא.
"אבא הביע את דעתו בעל פה ובכתב. הוא השאיר לנו הרבה פתקים שבהם כתב על חייו בקיבוץ, על עבודתו בלגין ובכלל", אומרים בני ופרומקה. "הוא היה אדם חכם, גדוש בידע, בעל יושרה, איש ספר. הייתה בו אמונה עזה בצדקת דרכו ועלייתו ארצה. איש רומנטיקן, אוהב את הבריות ואת ארץ ישראל".
ליזי מספרת: "ממנו למדתי לשמוע, ואפילו לאהוב, מוסיקה קלאסית. הוא גם אהב במיוחד את האוכל הביתי שהכנתי, את "מרק האינטגרציה", כך כינה את הקנידלעך שבמרק השעועית שהכנתי לו, את הגפילטע פיש ועוד. כאשר נבצר מסבא יענקל'ה להגיע אלינו בתקופה האחרונה לארוחות הערב הרגשנו שנלקח משהו מאוד ממשי מהשלם המשפחתי שלנו".
יניב נכדו מספר: "אני קורא היום את הספרים שהשאיר בספרייתו. מדהים. ספרים של פעם, עם שפה של פעם שכל כך מעניינים אותי היום".
יפתח מביע פליאה על כי שמר את כל מכתבי ילדיו ונכדיו. ובל נזכרת כי היה לו זיכרון מופלא לפרטים ויחס אישי לכל אחד.
יענקל'ה נפטר בשיבה טובה. זכה לראות 12 נכדים ותשעה נינים.
