ישראל לוין
אם לכל בן אדם יש מסלול חיים אחד, לישראל היו מספר רב של מסלולי חייים. תקופת השואה, ישראל נהג לומר: "עד גיל 13 נלחמתי על חיי כפי שאף אחד מכם לא עשה בכל מהלך חייו". אמו ואחותו נספו בשואה. בעוד ישראל ואביו עברו את איימי השואה.
ב- 1945 בהיותו בן 13, עלה עם אביו לייזר לישראל וליגור. לימים, כשחלה והתעוור לייזר, ישראל ליווה אותו וסייע לו בנאמנות רבה.
תוך זמן קצר הפך לצבר ישראלי יגורי קיבוצניק כמו בני יגור האחרים.
בהתגייסותו לצה"ל זומן ועבר קורס קציני שריון.
בחזרתו מצה"ל ליגור נכנס לעבודה ברפת, הקים משפחה עם אהבתו הגדולה בתיה רבינוביץ ונולדו להם אתי ע"ש אסתר אימו, אורי רוני ואיל.
כשבתיה חלתה טיפל בה במשך שנים במסירות ובאהבה אין סופית עד יומה האחרון.
תקופה לאחר שבתיה נפטרה נישא לאריאלה ונולד עידו.
במשך חייו השתלב בניהול יגור, כיהן ראשון מבני הדור השני כמזכיר יגור. כמו כן המשיך בתפקידים משמעותיים נוספים. ומכאן ואילך התבסס כדמות מרכזית גם בתנועה הקיבוצית. שימש כמזכיר פנים של התנועה הקיבוצית המאוחדת. כותב יעקב צור שהיה ממזכירי התנועה: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של ישראל לוין, ישראל זכור לי כאיש חכם, מסור ונאמן לחבריו ולקיבוץ. אהב את החיים. יהי זכרו ברוך."
במהלך החיים הקים וניהל תעשייה ברמה היגורית (ניהול טובופלסט) וגם ברמה הארצית (ניהול מפעלי העמק).
במקביל התקדם במסלול הצבאי והגיע לתפקיד של סמח"ט בדרגת סא"ל מוערך. לחם במלחמות ישראל ממבצע קדש ואילך, במלחמת יום הכיפורים, כשהגיע עם חטיבתו לשדה הקרב וראה את הטנקים הבוערים, הודיע בקשר כך: "שנית שואה לא תהיה, לחתור למגע." וגם כשנפצע לא היסס לברוח מבית החולים ולשוב לחזית.
ישראל היה אקטיביסט בדעותיו, מנהיג, יוזם ולוקח אחריות. היה נטול אגו, צנוע בדרישותיו. אהב את החיים ורצה לחיות.
השאיר אחריו חמישה ילדים, 11 נכדים, ו-9 נינים אוהבים.
ישראל ייזכר כאדם החלטי, שמע את כולם, עבד עם יועצים, נתן להם יד חופשית, ולבסוף לקח אחריות וקיבל החלטות. מנהיג ללא חת.
יהי זכרו ברוך.
