מאיר רן, סרן
בן יחזקאל ורות, נולד ביום י' בתמוז תש"ו (9.6.1946) ביגור. כילד היה שובב גדול, אך הצטיין בלימודי החשבון ובכל הקשור בחריפות שכלית. הוא היה פעיל בחברת בני הנוער והיה רקדן מחונן שהשתתף באורח קבוע בהופעות חגיגיות בקיבוץ. כשהיה בכיתה ט' נשלח לקורס מדריכים. הוא היה נער חברותי מאוד, אהב לעסוק באלקטרוניקה וכאשר עבד על טרקטורים התקין לו כובע בעל אוזניות ובו חיבור לטרנזיסטור, כדי שלא להפסיד משידורי הפזמונים. נוסף לפלחה עבד בענף עצי פרי וארגן את מיכון הענף. לפני גיוסו התנדב לשנת שירות שלישית לחיזוק קיבוץ יד חנה.
מאיר התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והתנדב, עם שניים מקבוצתו, לחיל האוויר להיות טייס. זו היתה מעין מסורת משפחתית, שכן אחיו הבכור היה טייס ומפקד בית הספר לטיסה.
רן לא רצה ליהנות משמו של אחיו. הוא החליט כי עליו להיות טוב, להיות כמו כולם, ואם אפשר – להיות טוב יותר. לאחר שסיים את קורס הטיס בציונים מעולים נשאר בבית הספר – הפעם כמדריך. חניכיו אהבו אותו מאוד כי ידעו שהוא יילחם למענם ויעשה כמיטב יכולתו כדי שיצליחו בקורס הקשה. הוא היה חוזר עם חניכו מטיסה ומנתח באורח אנליטי כל פרט ופרט בפעולות החניך ומדגיש מה יש לשפר והיכן יש לתקן. הוא ידע מתי לתת מחמאה, מתי לעודד ומתי ללחוץ ולדרוש יותר. הוא היה טייס מצטיין וחבר בצוות האווירובטי של הבסיס.
לאחר שנתיים של שירות חובה החליט לקשור את גורלו בחיל האוויר והצטרף לצבא הקבע. הוא הלך מחיל אל חיל וביום 21 בנובמבר 1972 הפיל מיג 21 סורי בקרב אוויר.
ביום ו' בשבט תשל"ג (9.1.1973) נפל סרן מאיר רן במילוי תפקידו כטייס והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית הקברות ביגור. השאיר אישה ושני ילדים.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "רן, מלבד היותו מטובי הטייסים בחיל, היה אהוב על כולנו כאדם. עליזותו התמידית, טוב לבו והיותו בחור כארז בכל מובן – הקנו לו שם של אחד מהשורה הראשונה – – – בבית הספר לטיסה היה מפקד קורס, טייס קבוע בצוות האירובטי ואחד מעמודי התווך של המדריכים הנושאים בעול ההדרכה. מעבר לעליזותו וחביבותו – ידע להפתיענו ברצינות, שיקול דעת וגישה מבוגרת".
לאחר נפילתו יצאה ביגור חוברת לזכרו ובה דברי חברים, חברים לנשק, רשימות לזכרו ודברי פרידה.
