מלכה שרון

10/05/1953 - 28/05/1988

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ה אייר התשי"ג

תאריך פטירה: י"ב סיון התשמ"ח

ארץ לידה: ישראל

שירות בטחון: צה"ל

מחזור / חברות נוער: כו

עבודה: בתי ילדים

מקום קבורה: ירושלים

מסמכים

משפחה

מלכה שרון – הנדלמן

נולדה ב-10.5.1953
נפטרה ב-29.5.1988

מלכה, בתם של פרידה ושלמה.
ילדותה חלפה עברה לה בחצר ביתנו ביגור. ילדות רגילה, אף כי בשנות חייה הראשונות העיבו עננים מעל שמיה, הוריה נפרדו. ממשפחתה הרחבה בקיבוץ ובעיר ספגה המון אהבה וחום.
ידידיה בכיתה מציינים את קשריה המיוחדים עם סבה וסבתה. באהבה וחום היתה מספרת על ימי חופשותיה בביתם, על השקיות שהיה הסב מכין בימי הולדתה, על מאכלים מיוחדים שסבתה היתה מבשלת לכבודה.
השנים עוברות. מלכה גדלה, מסיימת לימודיה ומתגייסת לצבא. בעת שירותה הצבאי בבלוזה (בקרבת תעלת סואץ) היא פוגשת את אילן. ידידותם מתפתחת לחברות ולאחר 3 שנים הם נישאים ועוברים לחיות בעיר. לאחר הנישואין ענדה שתי טבעות. האחת מתנתו של אילן והשניה מאת סבתה (טבעת נישואי הסבתא על אצבע הנכדה). את שנות נישואיהם הראשונות מבלים אילן ומלכה בעיר, שם נולדה בתם הבכורה – שני.
לאחר שלוש שנים "עושים חושבים" ומחליטים לחזור לחיי הקיבוץ. "ביגור", מספר אילן, "היו לנו השנים היפות ביותר בחיי הנישואין. הרחבנו את משפחתנו, לשני נוספו שלושת אחיה: גור, גדי ושיר. ועדיין היו לנו תכניות להתרחב ולגדול".
אילן ומלכה מהווים למשפחה הרחבה אושר והשראה. "היא היתה המסמר של המשפחה" – מספרת אמה פרידה. בביתם הם קולטים ומאמצים את מיכל, שלמה האב חוזר לאחר שנים רבות של חיים מחוץ ליגור, הכל זורם בנתיבי אושר ופריחה.
בעבודה נקלטת מלכה בבתי הילדים. אף כי קרנה חום ואהבה לילדים, היא עוברת גם רגעים קשים בעבודה. חסרת נסיון ורגישה למילה טובה ורעה כאחת.
השנים חולפות והיא מבשילה כאשה, אם ורעיה. סופגת נסיון מהחיים ומעבודתה וגם ידע דרך סמינר "אורנים". בבואה לעבוד עם המחזור השני היא מתגלה כמטפלת נהדרת, וזוכה להערכה ואהבה הן מצד הילדים והן מצד ההורים. כל תאריך בחיי הילדים זוכה למילה טובה ותשומת לב.
הכל נמצא בתהליכי בנייה ופריחה, ובעצם ימי לבלוב, כשהכל שואף להתפתח, לצמוח ולפרוח, נפל הפור. מחלה נוראה פגעה בה, חשוכת מרפא, הגורל קבע אחרת. בתחילת ימי מחלתה עדיין ניסתה להלחם על חייה, לאחר הנתוח חזרה מלאת מוטיבציה ורצון לחזור למסלול החיים הרגיל במשפחה, בבית… אך הכל לשוא.
נשארה משפחתה מיותמת, ואנחנו חבריה כואבים את כאבם, וגם אנחנו בוכים על קברה הרענן.

יהא זכרה ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • יהי זכרך ברוך / מירה כהן

    ישנן אין ספור דרכים להביע געגועים לאדם יקר! אחת מהמקובלות והמקרבות ביותר היא הכתיבה. עדיין אין לי המילים, עברו מעל עשר שנים, אך יש לי את המראות, ולזה מצטרפים הצלילים, ותוך כדי כתיבה מתבהרת לי תמונה שלך ברורה וחזקה, כאילו לא עברו כלל השנים, ואני מזמינה לי אותך בעזרת המילים והזיכרונות, מלאת אהבה וביטחון גם עבורי, זיכרון שחתום בי כל-כך חזק!

    לידך הרגשתי כל-כך קטנה, בוסר כמעט. אהבתי לשתף אותך ולקבל עצה, גם כשלעיתים ניערת אותי בצורה ישירה מאוד ולפעמים כמעט בוטה, והכל מתוך אהבה ואמונה שזו הדרך הנכונה לעזור לי.

    היום, כשאני יותר בשלה ומבינה יש בי געגוע גדול אליך, כואב ממש, לנוכחות שלך, לחוכמת החיים המדהימה שהיתה לך, להומור, ולנתינה הטוטלית שלך. כשהאמנת במשהו הלכת עד הסוף, בכנות וחריצות אין סוף, כך אני נוצרת אותך בלבי.

    את המחלה לא ניצחת, היא הכריעה אותך לבסוף, אך בהיותך בחיים השארת חותם מנצח של מלכה אמיתית, בעלת נפש אצילית וטובה.

    אהבתי אותך מאוד, מלכה.

    יהי זכרך ברוך.

    מירה כהן

    בחוברת לזכרה של מלכה

    שיצאה במלאת עשר שנים למותה

  • מלכה'לה / פרידה

    לא האמנתי כשסיפרו לי שמלכה'לה חולת סרטן. לא יכולתי לעכל את הדבר הנורא הזה… עד היום אני לא מאמינה. אני שואלת את עצמי איפה הצחוק המקסים שלה… ולא מאמינה.

    מלכה'לה היתה ילדה נהדרת. היא למדה ביגור ואחר-כך בבית-ספר מקצועי ביוקנעם. היא אהבה מאוד את בית הספר בחוץ, אך זה לא הפריע לה בבית מבחינה חברתית. עם בני הכיתה היו לה כאן יחסים מצויינים.

    בבית היתה ילדה טובה. יוסי אכטל גידל אותה יחד איתי מגיל ארבע, ואהב אותה מאוד, ואחר-כך את הילדים שלה. היה לנו בית חם… מצב הרוח הטוב, ומלכה'לה צוחקת הרבה, מציירת יפה… ילדה מקסימה.

    אחרי שהתחתנה עם אילן וחיה שלוש שנים בחולון, חזרה ליגור והיתה מטפלת בפעוטים. את כל הנשמה שלה נתנה לילדים. "מטפלת נשמה". היא שמרה על ניקיון למופת, ועם ידי הזהב שלה עשתה המון בקישוט הבית, וכל פינה בו היתה "משהו". היא אהבה במיוחד לארגן מסיבות וימי הולדת.

    גם בבית הפרטי היתה חמימות. ארבעת הילדים גדלו בבית עם המון קשרים למשפחה הגדולה, שולחן מלא כל-טוב והרבה אהבה… מלכה'לה אהבה לרקוד ושרה במקהלה. את הנשמה נתנה לארבעת הילדים.

    קשה להשלים עם זה שלא זכתה לראות את החתונה של שני, את גור במדים של חייל, את בר-המצווה של גדי ואת ההתבגרות של שיר.

    פרידה

    בחוברת שיצאה לזכרה של מלכה

    במלאת עשר שנים למותה

  • שומעת בתוכי את עצותייך / מיכל סבאל

    עשר שנים, ואני עדיין מחכה לטלפון. לספר לך מה עבר עלי היום. לא עבר יום בלי שדיברנו…

    לפני כמה חודשים הלכתי לבית העלמין והגיל שלך צעק מהמצבה, בת 35, כמעט בת גילי עכשיו, ואני עדיין מרגישה כל-כך ילדה. ואת תמיד היית אמא. משונה שהפער בינינו היה רק עשר שנים.

    את היית כל מה שאמא טובה אמורה להיות: חכמה, חזקה, מעשית, בוגרת, נותנת, מוותרת, רכה, קשה, חרוצה, נחושה, חמה ואוהבת ומלאת שמחת חיים. מגיל מאוד צעיר אימנת את עצמך למשימה. לכל ילד נתת בדיוק מה שהוא צריך. הבנת אותם, זרמת איתם, תמכת. כל האימהות רוצות להיות כאלה, אבל את הצלחת…

    עד היום אני שומעת בתוכי את עצותייך. את כל-כך חסרה לי. היית העוגן. החזרת לי את האמון ביחסים משפחתיים… תמיד נתת יותר משרצית לקבל.

    אני נאבקת לחיות אותך ולא לזכור את התפרצות המחלה והסוף, את הפרידה הכואבת.

    אני לא נפרדת גם לאחר עשר שנים. בנפשי את חיה.

    אוהבת מאוד ומתגעגעת,

    מיכל סבאל

  • הפרידה היתה קשה / שלמה הנדלמן

    לפני כארבעים שנה הקדשתי לך שיר עצוב, למרות שלקרוא לא ידעת.

    עבורי זה היה מאוד חשוב.

    כתבתי לך דברים שבגילך הרך להבין לא יכולת.

    דברים קשים לשנינו, ובכל זאת עם הרבה תקוות.

    ***

    הפרידה היתה קשה הרבה יותר משחשבנו.

    זוכר אני בכאב את התלאות שעברנו.

    אבל היו גם ימים יפים ונעימים

    כשנפגשנו בחופשות ובחגים לפעמים.

    והיו רגעים נפלאים, והייתי מאושר

    כשליוויתי אותך לחופה עם בן זוגך הנבחר

    ונתת לי נכדים, כמו פרחים, אחד אחד,

    והיו לך חיים יפים, וקיוינו שזה לעד.

    אחרי שנות פרידה ארוכות מחדש התאחדנו

    בביתנו הראשון ששנינו כה אהבנו.

    רציתי לפצות את עצמנו על כל אותן השנים

    שעברו בכאב ובסבל ובהרבה געגועים.

    וכשהרגשתי שהתמלאו כמעט כל התקוות

    והחיים שלנו זרמו על מי מנוחות

    גורל אכזר וחסר רחמים

    גדע. קטע מהלך של חיים.

    רואה אני כעת ומרגיש כשילדיך גדלים

    כמה הייתי לך חסר באותם הזמנים

    וחסרה את מאוד בימי ההולדת, בחגים ובשמחות

    שלצערנו כבר לעולם לא תהיינה שלמות.

    ובכל זאת מודה אני לגורל שנתן לי לפחות

    לפצות במעט על התקופה שחסרתי לך מאוד.

    עשר שנים עברו מאותו יום מר ונמהר

    כשהלכת למקום משם איש עוד לא חזר.

    והכאב הוא גדול. ואתה חסר אונים,

    וזה לא נכון שכאב עובר עם השנים.

    חבל שאינני מאמין, אך אם בכל זאת אלוהים קיים

    מאוד הייתי רוצה להיות איתך למעלה לעולם.

    ועד אז לנצח לא אשכחך

    וברוך יהיה זכרך.

    אבא