מוטקה – כך קראו לו כולם, וכך גם אני הכרתי אותו במפגשיו עם צוות הפלחים של יגור…
– – –
שני עובדים בענף היו שונים מהאחרים. הראשון – לוץ, יוצא גרמניה, שלמד שתים-עשרה שנים ועבר הכשרה חקלאית לפני עלייתו ארצה. והשני – מוטקה, שהשלים גם הוא השכלה תיכונית בעיר מולדתו.
מוטקה היה איש-ספר והירבה לקרוא ספרות מקצועית שיצאה בעברית. בישיבות הענף התבלט תמיד בידע שרכש. בדיונים על תוכניות הזריעה היה מכין "שיעורי בית" ומגיע לישיבה עם המלצות מוכנות ומנומקות. מדי פעם היה מעלה הצעה להכניס גידולים וזנים חדשים, שיש סיכוי סביר שיניבו יבולים גבוהים יותר מאלה שנהגו לגדל אצלנו.
מוטקה היה קפדן גדול בשמירה על הכלי שאיתו עבד. החבר שהחליף אותו ובא לעבוד במשמרת השניה היה מקבל אינפורמציה מדוייקת על מצבו של הכלי, על הטיפולים שנעשו בו ועל אלה שיש לעשות במהלך המשמרת. אף פעם לא חסרו לו זרעים, דשנים או דלק להשלמת יום העבודה, והיה מבטיח מבעוד זמן שהמרכז יביא לו לשדה את כל הדרוש.
תיק כלי העבודה האישי שלו היה מסודר ונקי, ותחת ידו היה תמיד סמרטוט לניקוי הידיים לאחר הטיפול.
מזוודת האוכל שלו היתה מסודרת, ולכל פריט הקופסה שלו. כשהיינו יושבים לאכול היה מוטקה מוציא מגבת נקיה, פורש אותה על האדמה לפניו ומניח את האוכל עליה. ממנו למדנו שגם בתנאים לא תנאים, באבק ובשמש אפשר לשמור על תרבות ניקיון וסדר. כשהיתה מתגלגלת שיחה בזמן עישון סיגריה שלאחר הארוחה, היה מוטקה מספר על חידושים בשיטות עיבוד, או על זנים חדשים של חיטה או תירס שמבטיחים הכפלת יבולים, עליהם קרא בחוברת האחרונה של "השדה".
קפדן גדול היה מוטקה גם בביצוע העבודה. כאשר פתח "ארגז" לחריש אפשר היה להיות בטוח שהוא יגמור בלי "קלין". כשהכין ערוגות להשקאה במספוא, התלם היה ישר כמו סרגל. כשמרכזי המטע או הכרם היו באים להזמין עבודת חריש או קילטור, תמיד היו מבקשים מה"סידור" את מוטקה; מניסיונם למדו שאצלו יש אפס פגיעה בעצים.
מתלמדים מההכשרות השונות שעברו ביגור ונכנסו לעבוד בענף, היו "יוצאים לעצמאות", כלומר סודרו לעבוד בעצמם על אחד הכלים רק לאחר שעשו "טסט" אצל מוטקה, ועוד חבר או שניים מעובדי הענף.
בדרכו שלו היה מוטקה מסור לענף ולמשק, ותרם רבות ליעילות ולמקצועיות של הענף.
דניק רביב
[בחוברת לזכרו של מרדכי שביל, מאי 1997]