מרדכי (מוטל'ה) שורש
נולד: 17.5.1914
נפטר: 14.8.1993
מוטלה נולד בעיירה וילקובישק אשר בליטא למשפחת סוחרים. מלחמת העולם הראשונה אילצה את המשפחה לנדוד מביתה, ועם סיום המלחמה חזרה למקום מגוריה. את חינוכו בגיל צעיר החל ב"חדר" אשר בעיירת הולדתו, אך את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה עברית, שבה רכש השכלה כללית מודרנית, אשר כללה בין השאר מתמטיקה ושפות אירופאיות אשר הפכו שגורות על פיו לאורך חייו. בגימנסיה התוודע אל תנועת "החלוץ הצעיר". הוא הצטרף לתנועה זו ואף פעל בתוכה. תנועה זו הטיפה לעליה לארץ ישראל, ומוטל'ה שנתפס לרעיון זה הלך להכשרה בעיירה שבלי. בתום שנה וחצי של הכשרה ופעילות במרכז "החלוץ הצעיר" עבר בשנת 1935 למרכז "החלוץ הצעיר" בפראג, ומשם באותה שנה עלה ארצה ישר ליגור.
ביגור התחיל מוטלה את עבודתו במחצבה, שם עבד כשנה, ולאחר מכן עבר לעבוד בדיר הצאן. היציאה למרעה בשדות השלפים ועל ההר הביאה אותו להתוודעות ראשונה אל הנוף והסביבה ואל אורחם של שכנינו במפגשיו עם הרועים השכנים. בעבודה זו התמיד כשנתיים. בשנים אלו הכיר את חברתו לחיים חנצ'ה, לה נישא בשנת 1940 והקים את משפחתו ופה נולדו ילדיו.
עם הגעת בני המשק הראשונים לגיל בית הספר גבר הצורך באנשי חינוך והוראה, על מנת להקים מערכת לימודית וחינוכית בישוב הצעיר. מוטל'ה שהיה בעל תעודת בגרות ובעל השכלה רחבה נלקח מאחרי הצאן ללמוד הוראה, כדי לשמש כרועה לבני הנוער ביגור. מכאן, בגיל 24, מתחילה פעילותו הארוכה והמבורכת בשדה החינוך, פעילות שהתמשכה לאורך 45 שנים, עד 1983. תחילה למד בסמינר הקיבוצים במחזור הראשון, ובו התוודע באמצעות מוריו הדגולים – מרגולין, מנדלסון ואחרים – אל טבע הארץ, נופיה, שביליה, הלשון העברית המחודשת וקשריה אל התנ"ך.
תחילת ההוראה היתה בבית-ספר קטן, ללא מסורת לימודית, אשר בו מנסים לעצב את דמות האדם העברי בתוך תבנית נוף המולדת החדשה, בעיקר על ידי חינוך לערכי עבודה והכרת הארץ החדשה. בהמשך עבודתו העמיד תלמידים רבים, אשר את ידיעותיהם בלשון העברית, בתנ"ך ובהכרת הטבע הסובב אותנו, הם חבים לו.
עם תום מלחמת השחרור נקרא לעזור בהקמת מערכת החינוך בישובי העולים החדשים בגליל העליון ובעיר עכו. בכך עסק במהלך שנת 1949. למרות הצעות קוסמות לקבל על עצמו להרחיב פעילות זו, סרב וחזר ללמד בבית הספר במקום. את פעילותו כמורה ביגור המשיך עד 1964, תוך שהוא מרחיב השכלתו בלימודיו בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית.
משנת 1965 החל את פעילותו החינוכית בסמינר "אורנים", שם שימש כמנהל פדגוגי וסגן מנהל המוסד עד פרישתו לגימלאות. את תקופת ההוראה שילב גם בפעילות של ניהול בית הספר ביגור וכן בפעילות בועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד. הוא זכה להערכה רבה משותפיו ומתלמידיו, כפי שאפשר למצוא במכתבים הרבים אשר נשלחו אליו.
לפני כ-17 שנה חלה במחלתו אשר היתה בת לוויתו הארורה עד יומו האחרון. מחלה זו, אשר מיום ליום הקשתה עליו את פעילותו ויותר מאוחר אף מנעה ממנו את היכולת לעסוק בפעולותיו האהובות של קריאה, כתיבה, ובהן עריכת מדור הלשון ביומן יגור בו כתב משנת 1968 ועד 1983.
מוטל'ה, איש הספר והטבע, אשר העמיד לנגד עצמו את דמות האדם העברי החדש. אך את אסונו האישי, בהיספות כל משפחתו בשואה, הפנים, כאילו רצה למחוק קטע זה מעברו, ואילו את כולו פתח לקליטת הלשון המתחדשת, נופי הארץ השונים כל כך מנופי ילדותו ואל התנ"ך ומקורות החוכמה העבריים האחרים.
כך, כל חייו עד אשר הכריעתו מחלתו.
יהי זכרו ברוך.
