משה פונדיק
משה נולד ב 2.7.1914 בעיר קרמניץ שבפולין. הוא היה הצעיר מבין חמשת אחיו. לאביו שהיה חייט היה בית מלאכה, שבו העסיק מספר חייטים. אמו הייתה תופרת. בעבודת השורשים של יפתח נכתב כי מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב. בבית דיברו יידיש פולנית וקצת רוסית. עד לפרוץ המלחמה המשפחה נהגה לשכור כל שנה בית אצל איכרים בכפר ולצאת לחופשה שנתית בת שבועיים.
משה למד בבי"ס יהודי עד כתה ז'. אח"כ המשיך את לימודיו בגימנסיה עד כיתה י'. באותה שנה שמואל אחיו עלה ארצה ומשה הצעיר נאלץ לעזור להוריו בניהול החנות לבגדים.
בנעוריו היו בעירו שלוש תנועות נוער גדולות. משה הצטרף לתנועה הציונית, "החלוץ הצעיר" בגיל ששה עשר. לנכדיו סיפר כי הקהילה היהודית בקרמניץ הייתה פעילה ותוססת. הנושאים על הפרק היו מגוונים ועסקו בתרבות, פוליטיקה ובחיי היהודים בגלות ובארץ. בנוסף לכך סיפר כי היו הרבה מאבקים בין הגויים ליהודים ומדי פעם ערכו הגויים פרעות ומהומות ברחוב היהודי.
בגיל שבעה עשר יצא להכשרה למקום שנקרא "וונגרוב פודלסקי", שם עבד כשנתיים וחצי בחקלאות.
בשנת 1936 עלה ארצה בעלייה לגלית והצטרף לאחיו שמואל ביגור.
"בשנים הראשונות" סיפר לנכדיו "היינו יושבים על מרפסות הצריפים ושרים עד מאוחר בלילה."
בשנת 1938 השתתף משה בבניית קיבוץ חניתה במסגרת מבצעי ההתיישבות בימי חומה ומגדל. "קמנו בארבע בבוקר ויצאנו בשתי משאיות לחניתה. הישיבה הייתה צפופה. יחד איתנו הגיעו אנשים מכל פינות הארץ," הוא נזכר, "באותו יום הקמנו את הצריפים ואת החומה והמגדל."
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה התברר למשה ושמואל כי שאר בני משפחתם נרצחו על ידי הנאצים.
ב"שבת השחורה" ב-29.6.1946 נאסר ע"י הבריטים ונשלח עם חברי יגור האחרים לרפיח, שם שהה כשישה שבועות.
במהלך מלחמת השחרור השתתף כנהג נספח ליחידות קרביות. תפקידו היה להעביר אספקה לחיילים ולהסיע את החיילים ממקום אחד למקום אחר.
ביגור עבד שש שנים במחצבה. לאחר מכן עבר לעבוד על משאית תנובה תקופה מסוימת ולאחר מכן נכנס כנהג לאג"ד ועבד שם שלושים ושש שנים. לאחר צאתו לפנסיה המשיך לעבוד בטובופלסט עד גיל שמונים ומעלה מזה.
בשנת 1940 התחתנו משה וחדווה. בהמשך המשפחה התרחבה ולהם ארבע בנות: שולה, דבורה, גאולה ורוחלה.
בשנת 1988 נפטרה חדווה רעייתו.
בשנת 1996 קרתה טרגדיה במשפחה, נכדתו שרון, בתם של שולה וקני נהרגה בתאונת דרכים.
בשנת 2005 נפטר באופן פתאומי יוסי. הפרידה מאנשים אלו שהיו קרובים אליו הייתה קשה ומכאיבה.
לאורך כל שנות חייו היה משה אדם מאד מעורב בחיי יגור. לאחר מחלה קשה שעבר הבין שעליו לקחת אחריות לבריאותו וכך נהג לאורך כל חייו. ערב ערב היה צועד לעיתים לבד לעיתים בחברותא. הקפיד מאד על לבושו ועל הופעתו החיצונית. היה משתתף קבוע במועדון למבוגרים. בהיותו בריא, נהג ללכת עם שפירק'ה לבקר את "הבנות" בבית אחווה. זה היה תמיד מפגש מלא הומור וחיבה.
בכל שבת נהג לארח את בנותיו ומשפחותיהן. כל עוד היה יכול היה העוגן המשפחתי. בשנה האחרונה הורע מצבו והוא עבר להתגורר בבית אחווה. נפטר שבע ימים. הותיר אחריו ארבע בנות, אחד עשר נכדים ושמונה עשר נינים.