נחמה וולק
נחמה הלכה לעולמה בשעת לילה חורפי וקודר, בין סיומו של יום חולף לתחילתו של יום חדש. שלוה הייתה נסוכה על פניה כמי שחוזרת הביתה, כפי שאמרה בבוקרו של יומה האחרון, כמי שהולכת לעולם שכולו טוב.
נחמה, בת למשה וצפורה-דבורה, נולדה במאי 1914 בליטא. את קורות חייה היא סיפרה לנכדיה במסגרת עבודת ה"שרשים" של שנת בר-המצוה, והרי הן מסופרות מפיה:
"נולדתי בשנת 1914, בל"ג בעומר, בליטא בעיר טבריג. הייתי בת זקונים למשפחה גדולה בת חמישה אחים וארבע אחיות. כבת זקונים כולם אהבו ופינקו אותי. המשפחה הייתה מסודרת. אבא היה סוחר, לעיתים בעצים, לעיתים בבעלי חיים. בגיל עשר התחלתי ללכת לתנועת נוער חלוצי. למדתי בבית ספר גרמני וכילדה יהודיה סבלנו מאנטישמיות, כך שבעלייה לארץ ראינו את הפתרון והדרך הנכונים. לאחר שנתיים בבית ספר תיכון גמרתי את הלימודים והתמסרתי לתנועת הנוער "החלוץ העובד". בגיל שמונה עשרה יצאתי להכשרה. החיים שם היו קשים מאד לילדה מפונקת כמוני. נאלצנו לעבוד בעבודות קשות והכסף שהרווחנו נכנס לקופה הציבורית. תפקיד ההכשרה היה לחנך לעבודה ולחיי קיבוץ. חיינו חיים חילונים ולמשפחתי שהייתה דתית מאד היה קשה לקבל זאת.
בהכשרה פגשתי את שמואל, שהיה במרכז "החלוץ" ובא לקיבוץ שלנו לראיין חברים ולבדוק האם הם מתאימים ומוכשרים לעלייה לארץ. כעבור זמן מה התחתנו ועלינו לארץ כזוג נשוי ובאנו ליגור.
לי היה קשה ביותר גם להתרגל לחיי הקיבוץ וגם להיות רחוקה ממשפחתי. מכל המשפחה הגדולה, שאבדה בשואה, נשאר לי אח אחד באמריקה, אליו הייתי קשורה, והוא לחץ עלי כל הזמן לעזוב את הארץ החמה והקשה ולהצטרף אליו לאמריקה. הפיתוי היה גדול בגלל הגעגועים למשפחה, אבל כשנולד משה, בני הבכור, התחלתי להתרגל לחיים ביגור, להרגיש בבית ולאהוב את הקיבוץ בכל ליבי.
ביגור עבדתי במחלבה, במטבח, במתפרה ובבית הילדים. העבודה עם הילדים הייתה עבודה חשובה ואחראית, ואהבתי לראות את הילדים הקטנים בהם טיפלתי גדלים ופורחים לאורך החיים.
לשמואל ולי נולדו ארבעה ילדים: משה, ישראל, דבורקה ולאה, ושמחתי מאד שכולם נשארו בארץ".
ואנחנו מוסיפים:
בעקבות הילדים באו הכלות והחתן וזכית להיות סבתא לאחד עשר נכדים ושמונה נינים. המשפחה הרחבה הייתה מקור גאוה ושמחה לאמא וסבתא נחמה.
בשנים האחרונות משתש כוחך נאלצת לעזוב את בית המשפחה, לוותר על המפגש השבועי במועדון המבוגרים ולבסוף גם על היציאה היומית לאגרטל, שהיה יותר ממקום עבודה עבורך ושחיכית לו בציפיה מידי יום ביומו.
אנו יודעים עד כמה הייתה קשה עבורך התקופה האחרונה, בה איבדת בהדרגה את עצמאותך ונזקקת יותר ויותר לעזרה.
נזכור אותך נחמה שלנו, כאמא חמה וכסבתא דואגת ואוהבת. נזכור אותך כאוהבת חברה, כמקפידה לצאת יום יום לעבודה גם מתוך העניין והאחריות וגם לצורך מפגש חברתי.
זכרך ושמך ישמשו לנו לנחמה בימים קשים אלו.