נולד – 1905
נפטר – ל"ז בניסן תשמ"ז, 29.4.1987
נסתלק מאיתנו נחמן, שבחייו נתקפלו אירועי המאה העשרים, על התקוות הגדולות לעתיד העם היהודי והאנושות, ועל האכזבות והשבר שידעה מאה זו.
נחמן נולד בברנוביץ בשנת 1905, כבן הצעיר למשפחה שלה 7 ילדים. בעיר הולדתו למד ב"חדר" ובישיבה. בצעירותו היה אידישיסט וקרוב ל"פועלי ציון שמאל". יחסו העמוק של נחמן לשפת האידיש ולתרבותה נתקיים כל השנים, ובין הרשימות שכתב בימים האחרונים ממש, מצויה תגובה חריפה כנגד הביקורת על ההתרפקות על שפה זו. קרבתו הרבה לספר ולספרנות החלה עוד בהיות ב"החלוץ הצעיר", כאשר פעל בהתנדבות כספרן בספריית הקהילה.
בשנת 1926 עלה נחמן לארץ והצטרף לקבוצת פועלי בניין בתל אביב – "קבוצת ברנוביץ". לאחר מכן הצטרף לפלוגת עין טבעון (מקומו של כפר יחזקאל כיום). ב-1931 הגיע ליגור, יחד עם חנקה, בשליחות קיבוץ עין חרוד. היה זה לקראת האיחוד בין הפלוגה והמשק. ביגור עבד נחמן כעגלון וכלולן. אולם את מירב שנותיו וסגולותיו האישיות השקיע בחינוך. היה מראשוני המדריכים והמורים בביה"ס המקצועי ע"ש לודוויג טיץ.
הפינה המיוחדת השמורה לנחמן בליבותיהם של חניכיו לשעבר מטיץ נתגלתה בפגישת המחזור הראשון, לפני כמה שבועות, במלאות יובל לעלייתם ארצה מגרמניה. הם הדגישו בהתרגשות את תרומתו להם כאדם, כמחנך, וכאיש תנועה.
נחמן היה אוטודידקט מובהק. רק בגיל 40 יצא ללמוד בסמינר הקיבוצים ובירושלים, לקראת הוראה בכיתות ההמשך. חינך כעשרים מחזורים וזכה להוקרתם ולאהבתם. כמורה לא נתן ציון פורמאלי, אלא כתב הערכה תוך התייחסות אישית לעבודתו של כל תלמיד. היה לו יחס של כבוד לחניכיו, ומעולם לא פגע אישית באחד מהם. החותם העמוק שהטביע נחמן בלב תלמידיו בא לביטוי, בין השאר, בראיון שנתפרסם לאחרונה ב"הקיבוץ" עם בני מחזור י"א. נחמן היה לתלמידיו סמל של אדם בעל מצפון, איש קיבוץ ותנועה קנאי ומסור.
אוהב אדם, נאה דורש ונאה מקיים, איש הספר והרוח.
עם פרישתו מההוראה התמסר לעבודתו בספריה הפדגוגית, אותה יסד ובה התמיד עד ליומו האחרון.
חיבתו לספר והחוש ההיסטורי לערכם של הספרים, הדריכו אותו במדיניות הרכישה שהעשירה את הספריה והפכה אותה לשם דבר. גם כאן נתגלתה סגולתו של נחמן לפעול בהרמוניה עם צעירים ממנו בהרבה.
לרבים בארץ מוכרת דמותו של האחראי לסדרנים ב"יד-למגינים" הלבוש במכנסיים קצרים. אנו ידענו גם את חלקו בקביעת הרפרטואר בימיו הטובים של הבית.
נחמן היה מעורב באורח פעיל בכל תחומי חיינו הציבוריים. לא פעם שימש מצפן ומצפון, מגיב בע"פ באסיפות, ובכתב ב"יומן", על דברים שנראו לו עקרוניים וחיוניים, לרבות תגובה חריפה שנבעה מתוך עמדה ברורה.
קשיי שמיעה בשנים האחרונות מנעו ממנו את ההשתתפות הפעילה בשיחות ובאסיפות.
תקופה לא קצרה חי נחמן בתחושת דאגה עמוקה לגורל הקיבוץ והמדינה, תוך ביקורת נוקבת על הירידה בקיבוץ פנימה. ביטוי לתחושה זו נתן מעל "דפי יגור".
תחסר לנו דמותו של נחמן האידיאליסט, המאמין, הער לנעשה. איש רעים להתרועע, איש הספר, החי חיים במלואם עד הרגע האחרון, אשר זכה לסיים את חייו במלוא הערות הרוחנית, ללא כניעה למגבלות הגוף.