פרידה אכטל
פרידה ומרים, אחותה התאומה נולדו ב-15.11.1932 להוריהן לוצ'ה ויצחק כץ בבוזאו שברומניה. את ילדותן עברו בעיירה בצל מלחמת העולם השנייה והאנטישמיות ששררה בעיירה. במשפחה היו שישה ילדים (ארבע בנות ושני בנים). בזמן המלחמה יצאו ההורים לעבוד במחנות העבודה והילדים נותרו לבדם בבית עד שובם של ההורים מהעבודה. גם בתקופה הקשה של המלחמה ואי הוודאות מסביב המשיכו ילדי המשפחה ללכת לבית הספר. פרידה סיפרה כי הם ענדו את הטלאי הצהוב על שרוול חולצתם. ההליכה לבית הספר והשיבה ממנו היו תחת איומים וחרפות, ולעיתים מכות מהילדים השכנים, אבל למרות זה היו להם בילדותם הרבה חברים וחברות יהודים וגם לא יהודים.
בזכרונות מהתקופה סיפרה מרים על מעשי שובבות של התאומות: האחת חטפה אוכל מן המטבח והשנייה חטפה את הגערות. כדי לא להתבלבל ביניהן סימנו את בגדיהן וחפציהן – M למרים ו-F לפרידה.
המשפחה הייתה שומרת מסורת ואת החגים נהגו לחגוג בבית הכנסת. בשנות נעוריהן הצטרפו הבנות לתנועת הנוער "החלוץ". גם שם הן היו מוקפות בחברים וחברות.
בשנת 1951 נוצר חלון קטן של הזדמנות והמשפחה נטלה את מטלטליה והגיעה ארצה על סיפון אחת האוניות המעטות שהצליחו לצאת מרומניה.
בשנים הראשונות לבואה, התגוררה המשפחה בטירת הכרמל. יותר מאוחר הגיעו התאומות ליגור ללמוד עברית באולפן. הן היו צמד של בנות צעירות שאהבו לצחוק ולהצחיק, לרקוד ולשיר, ומיד הפכו למעין מרכז חברתי, וגם מצאו לעצמן חברים וחברות בקרב "חוג הנוער" והחברים הצעירים ביגור.
בשנת 1952 הכירה פרידה את שלמה הנדלמן. הם נישאו ונולדה בתם מלכהל'ה (שרון). לאחר שנה נפרדו זוג ההורים. שלמה עזב ופרידה ומלכהל'ה נשארו ביגור. לאחר מספר שנים הכירה פרידה את יוסי אכטל. הם התחתנו ונולדו שני ילדיהם: בלהה ואילן.
פרידה זכורה לכולם משנות עבודתה בבית הספר כאם הבית. היא ניהלה ביד רמה את עבודת הילדים שהיו תורנים בכיתות ודאגה לארוחות עשר עשירות בחדר המורים.
המשפחה הייתה החלק החשוב ביותר בחייה. בשבילם הייתה מוכנה לעשות הכל. כשמדברים על משפחה, מדברים קודם כל על אחיה ואחיותיה ועל הקשר המיוחד שהיה בינה לבין תאומתה מרים. אילן מספר כי השתיים אהבו אחת את השנייה, היו רבות ומתחבקות, צוחקות ובוכות. הן היו תמיד אחת לצידה של השנייה בשמחות ובעצב, והיו רגעים של שמחה ועצב. כשהילדים התחתנו ונולדו נכדים ונינים, היא הייתה מאושרת.
בשנת 1988 נפטרה מלכה והיא בת 35 שנים בלבד. זו הייתה מכה קשה עבורה. בשנת 1992 נפטר יוסי אכטל בעלה. בשנת 2001 נפטרה אחותה התאומה מרים.
"אמא" אומר אילן "הייתה אישה מאד משפחתית וחמה. תמיד קיבלה את חברי וחבריה של בלהה במאור פנים ושמחה. גם כאשר הייתה בבית אחווה שמרה על חוש ההומור שלה וחיוניותה. זו גם ההזדמנות להודות לאנשי בית אחווה על טיפולם באמא."
מוסיפה שני הנכדה: "סבתא הייתה אישה טובת לב, חרוצה מאד. היא אהבה אותנו."
פרידה הותירה אחריה שלושה ילדים, תשעה נכדים, ארבעה נינים.
