רותי עציון

רותי (יגורי) עציון זכרה לברכה

רותי נולדה ב 27.4.1940 בת שנייה לרחל ויצחק יגורי, אחות לאסא ז"ל ושרהלה חי. בת מחזור י"ג, שגדלה עם חבריה בסביבה שהייתה מאד מעורבת הן במעגל החיים ביגור והן במעגל החיים הארצי. יחסים מיוחדים היו לה עם אחיה הבכור, אסא. הוא לימד אותה לרכב על אופניים והרבה דברים אחרים שיצרו ביניהם חברות קרובה וחמה. נפילתו של אסא במלחמת ששת הימים הייתה עבורה מכה כואבת מאד. יחד עם בני משפחתה דחפה להנציח את שמו על הגבעה עליה נפל. שמה הוסב ל"יד אסא". כבר מילדותה בלטה כספורטאית מצטיינת. באהבת הריצה  הדביק אותה יאיר פלד ז"ל, כשהכין את בני חטיבת יגור למרוצי שדה. רותי המשיכה לרוץ עד לשנה שבה לא יכלה יותר. רותי הגיעה למקום הראשון בין הנשים במרוץ התבור. יחד עם נבחרת הפועל בנות יגור זכתה בשנת 1963 באליפות המדינה בכדורסל. בסוף שנות החמישים היא התגייסה לנח"ל ואף סיימה כקצינה מצטיינת. רותי הייתה פורצת דרך ולא פעם כופפה את "החוקים" הנוקשים גם בצבא. היא הסכימה ללבוש חצאית של הצבא רק במצעדים. באימונים דרשה ללבוש מכנסיים ואכן דרישתה התקבלה.

יעקב ורותי הכירו בעת שירותם בנח"ל. הם נישאו בשנת 1961 ובהמשך נולדו שלושת ילדיהם, שי, טל ורם. אל ביתם הצטרף מאוחר יותר, ירון קשת, שבמשך השנים הפך לחלק מהמשפחה.

לפני שנים רבות, היה נוהג ביגור כי בכל משפחה רק נהג אחד ילמד על חשבון הקיבוץ. רותי התעקשה ללמוד נהיגה גם שליעקב היה כבר רישיון והייתה לנהגת הראשונה ביגור מהדור השני. אחריה באו בנות נוספות. כנהגת אמבולנס הייתה אחת הפרמדיקיות הראשונות במ.ד.א. את עבודתה שם עשתה בהתנדבות כמו כל מקצוע טיפולי אחר שבו עסקה.

לאחר שנים רבות של עבודה במשתלה היא למדה את שיטת אלכסנדר והפכה לאחת המקצועיות והטובות בו. היא העמידה חברים רבים על רגליהם. אפילו רופאים שטיפלו באחרים העדיפו אותה בטיפול השיקומי שלהם.

רותי לא אהבה להתעסק עם כסף כל טיפול שנתנה בשיטת אלכסנדר לא הוגבל בקבלת תמורה.

היא הייתה כמו פרח בר שמשנה את המציאות ופורץ דרך לאחרים אחריה. ילדיה אומרים שלימדה אותם לא לקבל כל דבר כאילו אי אפשר לשנותו. בזה היא הייתה עבורם מדריכה של החיים.

רותי לא אהבה לבשל ולאפות. אבל היו לה המון חברות שאהבו אותה בגלל יושרה, זקיפות קומתה, נאמנותה ונכונותה לעזור בהסעות לבתי חולים וליווי נשים שלא יכלו לנסוע לבדם. אחת מהן אמרה "בלי רותי לא הייתי היום כאן."

פעמיים הופיעה מחלת הסרטן בחייה של רותי. כשהייתה בת חמישים, הצליחה להתגבר על המחלה ולחיות עוד שלושים שנה. זכתה לראות את ילדיה, בונים את ביתם ולראות את נכדיה שכל כך אהבה. מילותיה האחרונות היו "אנחנו תמיד נהיה חזקים"

הותירה אחריה את יעקב האיש שאיתו חלקה קרוב לשבעים שנה, שלושה ילדים, בני משפחה רחבה ושמונה נכדים.