שולמית כספי

אמא, כמה מסורה היית לנו בכל השנים הקשות שעברו עליך בגידולנו. שבעת נחת רק מזמן לזמן, ואת זה ידעת לקבל ולשמוח בחלקך.

גורלך לא שפר עליך. עוד מימי ילדותך נשאת בעול הבית ומילאת את מקום אמך, סבתי, וגם גידול שלושתנו היה רדוף קשיים וידעת תמיד לשאת בעול במסירות גדולה. רק עתה ידעתי כי כבר שנים מספר היית חולה, עוד לפני שלוש שנות הסבל, ואנחנו אולי לא הרגשנו בכך, כי שאפת להעניק לנו את שמחות החיים…

ידעת להעניק ממסירותך ואהבתך לכל מי שנקרה בדרכך, בעבודתך, בחברה ובחיק המשפחה.

בשנות מחלתך הקשות התעלית כל-כך, היית גיבורה, ובעיניך זה נראה רגיל. כן, אמא, רצית להיות בריאה וכמעט יכולת לה, למחלה…

תמיד התעניינת ורצית לדעת הכל על נשמע במשק, בארץ ובעולם, אפילו בשעותיך הקשות. היה לך כוח-חיים שלא נתברכו בו רבים.

קשה להעלות את המילים.

לא נשכחך, כי לגבי דמותך, אמא, לא קיימת מילה כזו. את תמשיכי להיות איתנו בכל דרכינו ומעשינו כאם למופת, אמא שלנו.

שלום לעפרך! יהי זכרך ברוך!

דבורה

יומן ליום השלושים

4.10.1968

אֲנִי מַרְכִּין ראשִי לִפְנֵי אָמְצֵך.

כּוֹרֵעַ מִמַשָׂא כָּל מַעֲשָׂיִך;

אֲנִי נִכְנָע לִגְבוּרָתֵך,

נִרְתָע מֵהוֹד מַאֲמָצַיִך.

מִמֶנִי לְהָבִין נִבְצָר

כֵּיצָד

בְּגוּף

סָגוּף,

רָעוּעַ,

יָכוֹל לְהֵאָצֵר אוֹצָר

שֶל שֶׂגֶב נֶפֶש, רוֹחַב רוּחַ.

מרדכי כ"ץ.

יומן ליום השלושים

4.10.1968

למעשה, ההתרשמות הראשונה, הפגישה הקרובה יותר עם שולמית חלה כאשר היא קיבלה לידיה את ריכוז הלול. למען האמת לא היו לה ידיעות רבות, והיו אז בעיות די מסובכות, כגון: עניין המכסות, תכנון הלול ועוד. ובכל זאת היא קיבלה על עצמה את האחריות ועמדה בכך יפה. היא ידעה לשתף אחרים בהתלבטויות, בעזרה, בעצה.

קו-אור ראשון באותה תקופה – שולמית לימדה אותנו את בעיות הענף, איך ללמוד את העבודה בלול, איך להזריק וכו'. כל אחד – אמרה שולמית, וכך גם נהגה – צריך לדעת לעשות בלול הכל.

יש לציין במיוחד את עבודת הצוות הטובה של שולמית. בוודאי שלא היה לה קל בהתחלה. לא הכל היה חלק. לפעמים לא ידעה להטיל מרות, לא ידעה להגיד לא, ועוד. אולם כעבור זמן מועט התגברה על הקשיים ועשתה את העבודה כמו שצריך.

– היא הכניסה אותי לריכוז. היתה לי תמיכה ועורף, ולגבי דידי זה הרבה. היא לימדה אותי את הלול. תמיד הרגשתי שיש מי שעומד אחרי… שולמית הצטיינה בזאת במיוחד. היה לה יחס טוב לאדם כאדם.

– אני זוכרת אותה מהתקופה הקצרה שלפני המחלה. היה נעים לעבוד איתה… תמיד הסתדרנו איתה, תמיד היא היתה יחד איתנו… טוב היה לעבוד במחיצתה.

– עם שולמית היתה לנו שפה משותפת. לא כל אחד ידע איך לעבוד עם צעירים. היא היתה מעין קצינת-קשר בין הדורות. כאשר נשארנו בלי ריכוז – כי לא היו קופצים על תפקיד זה – היא קיבלה על עצמה את הריכוז. היתה אז תקופה די קשה. נכנסו צעירים לעבוד בלול, היה אז אי-סדר. היא ידעה לגשר על פני הניגודים. היא היתה הנפש הטובה, דמות ניטראלית עם הרבה סבלנות. לא התרגזה, והעיקר – איש מקצוע…

[בשיחה השתתפו: חנה פורציה, יהושע ונגר, פנינה עוגן, אביגדור דניסקי, ועוד כמה בנות צעירות]

יומן ליום השלושים

4.10.1968