22.1.1945
חברים יקרים!
רוצה אני, עד כמה שזה ניתן בתנאינו, לענות על כמה שאלות.
עומד אני ליד היסודות של כוחנו הצבאי הלאומי, ולא פעם לבנו מתמלא גאוה בראותנו את שורות בחורינו צועדים לאימוניהם, לקראת המטרה. ו י ש ב מ ה ל ה ת ג א ו ת. הנה, רק תמול היינו "אלמונים", וה"אלמוניות" הזאת כיסתה על כל הפעולות שנעשו ע"י בחורינו. וביום בהיר אחד יצאנו למרחב. אמנם במאוחר קצת, אולם טוב שסוף סוף ניתנה לנו האפשרות ללחום כיהודים, וכיהודים ארצישראלים, על דגלנו וסמלינו. בתקופתנו, כל עם, וביחוד עם לוחם, מוציא מנבכי נפשו את כוחותיו הגנוזים ואת גבורת עברו, כדי להגביר את כוחו במלחמה. מהימים בהם חיינו חיי עם עצמאי בארצו, ועד לפני המלחמה הקודמת, לא היה לנו כוח צבאי יהודי. גם הגדוד העברי לא היה כוח לוחם.
והנה היום, בפעם הראשונה אנו מהווים כוח לוחם, צבא ככל הצבאות, באי-כוח של עם ישראל. הבריגדיר שלנו אומר: לא רק עיני עם ישראל והיהדות, אלא עיני העולם כולו מופנות אליכם. וכדי לעמוד במבחן – אימונים ועוד אימונים. המאמץ הוא גדול… הפרובלמה הרצינית היא – התגבורת. כידוע, הגיוס בארץ מתנהל בעצלתיים ובלי רצון חזק מצד ההמונים. ואיני יודע למה. רואה אני את מאמצי מוסדות הישוב, מרגיש אני את מאמץ הקיבוץ לשליחת עוד חברים לגיוס – אבל זה אינו מספיק. האם לשם גיוס 2000 איש נחוצות שנים? האם אינו לקוי קצת קו החינוך שלנו? אולי חטאנו בזה שלא הסברנו לנוער במידה מספקת את הצד הלאומי של תקומתנו המדינית? אין זה מספיק להיות ר ק פועלים נאמנים, כי נחוצה לנו גם הנאמנות הזאת למדינה עברית. ובנידון זה, אין די בהכרזה בלבד, אלא צריך גם לעשות מעשים כדי לקרב את זה. יידע הישוב לעשות מאמץ נוסף, כדי לשמור על אותו הכוח שרואים אותו ככוחה של ארץ ישראל!
ועד בוא המגוייסים מהארץ מגיעים אלינו יהודים ממקומות שונים, וביחוד מאנגליה. חוויה מיוחדת היא פגישתנו איתם. אמנם כולנו יהודים, ואף על פי כן יש הבדל גדול. אנו, הארצישראלים, מהווים גוש גדול ואחיד. הרושם שאנו עושים הוא עצום. לא קל להסביר להם את תפקידינו ככוח לוחם יהודי. רואה אני דבר גדול בכינוס זה של יהודים מכל הארצות. כאן תיבחן יכולתנו להחדיר לליבם את הכרתנו ואת מטרותינו.
היגורים רבים כאן. ציר השיחות שלנו בפגישותינו הוא – הבית, וחבל רק שלא תמיד האינפורמציה מספקת. טוב היה לוּ נמצא חוג חברים אשר יתמסר לכתוב לנו על הנעשה.
תודה בעד השי – אלבום של המשק ומכתב מילדי כיתה ג'. תודתי לכם, למורה ולילדים, על השעה של נחת-רוח שגרמתם לי – – –
להתראות בקרוב,
שורה מ.
יומן יגור, 22.1.1945