שושנקה בנארי, טוראית
בת שרה ודויד, נולדה ביום ט' בכסלו תרפ"ט (22.11.1928) בירושלים. בהיותה בת ארבע הצטרפו הוריה למשק יגור. כשהיא נמצאת בתוך המשפחה הגדולה העובדת והיוצרת היתה שושנה בילדותה מכונסת בתוך עצמה, רצינית ובעלת רגש וחותרת תמיד אל האמת, כי רגש המוסר היה טבוע בכל מהותה. כבר בשנות לימודיה התקשרה לעבודה מתוך אחריות ומסירות של אדם מבוגר. באירועי "השבת השחורה", שבה נעצרו מנהיגי היישוב, בחיפוש ביגור ואחר כך במעצר בלטרון נתגלתה באומץ לבה. משסיימה את לימודיה התגייסה לפלמ"ח ושירתה ברמת יוחנן, כפר רופין, בית הערבה, קליה, רמת רחל וירושלים. בירושלים המורעבת והנצורה, עם פרוץ מלחמת העצמאות, מילאה תפקידים רבים בחטיבתה, לרבות ליווי שיירות.
שושנה נפלה ליד שייח' ג'ראח בשיירת הרופאים ואנשי המדע שעלתה להר הצופים ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על ידי הצבא הבריטי.
בשעות הבוקר של ה-13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח' ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש את שני האוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים.
שושנה הובאה לקבורה בבית הקברות בסנהדריה בירושלים.
ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועברה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
יגור הוציאה לזכרה חוברת בשם "שושנה בנארי" ובה צרור מכתביה.