שושנה ברונשטיין
נולדה: 6.7.1940
הובאה לקבורה: 29.6.2013
שושנה נולדה ב-6.7.1940 בת יחידה להוריה יענקל'ה וציפורה ברונשטיין.
יחד עם בני כיתתה ממחזור י"ג עברה את שנות ילדותה ונערותה. שותפה פעילה בחיי הכיתה ובחברת הילדים. איתם הצטרפה לפעולות החטיבה בשנותיה היפות, טיילה על הכרמל ובטיולים השנתיים מעספייה, בכיתה ב', ועד למדבר יהודה ולנגב בכיתות המשך.
כבר משחר נעוריה בלטה אצלה האהבה למוסיקה ושירה. היה לה קול נעים והיא השתתפה במקהלות ובהרכבים מוסיקליים שונים שהופיעו בערבי תרבות וחגים ביגור.
לאחר סיום שירותה בצבא חזרה הביתה ליגור והחלה לעבוד כמטפלת לילדים. חלק מה"ילדים" ההם, שטיפלה בהם ובינתיים בגרו ובעצמם הפכו להורים וסבים וסבתות זוכרים אותה כמטפלת מאד אהובה.
יחד עם השתלבותה בחיים ביגור, הצטרפה למקהלה בחיפה והרגישה מאד טוב באותן שנים.
מחלתה פרצה לפתע. היא הפתיעה אותה עצמה. בתקופות הטובות השתדלה לשמור על עצמאותה ולהשתלב בעבודה ובחיי החברה כמה שיכלה. שושנה עבדה שנים רבות במחסן תאים. היא הקפידה לצאת יום יום לעבודה. הייתה אשת שיחה נעימה, האזינה למוסיקה קלאסית טובה. לצד המוסיקה אהבה להקשיב לשירי ארץ ישראל הישנה. ספריית התקליטים ויותר מאוחר, הדיסקים שלה, הייתה מגוונת ואיכותית. אהבה ללמוד והשתתפה תמיד בחוגים ללימוד פרקים ופרשות מהתנ"ך. אצל הוריה למדה לדבר יידיש ובחוגים שונים שנפתחו במשך השנים הרחיבה את ידיעותיה בשפה. היא למדה פתגמים ואמרות ביידיש ונהנתה מאד לקשט את דבריה במשפטים שהייתה ניכרת בהם החוכמה היהודית והממזריות של יידיש. "ביידיש" היא הייתה אומרת "זה תמיד נשמע יותר יפה."
שושנה הייתה בת מסורה מאד להוריה. אחת מנקודות האור בחייה היה הקשר החם שיצרה עם אביה, שאותו מאד אהבה. זה היה קשר תומך ומלא רגישות ורוך. יחד יצאו לטיולים על ההר, שוחחו בפתיחות ומתוך הערכה אחד לשניה. לאחר מותו מצאה בעצמה את הכוח להתפייס עם אמה והייתה מבקרת אותה יום יום. לשושנה הייתה משפחה קטנה בחיפה שהיא הקפידה לבקר אותם ולשמור על קשר עד שלא יכלה יותר.
שושנה הייתה מודעת למצבה. היא ידעה שמחלתה קשה, שיש בה עליות ומורדות, שיש בה ימים קשים וימים טובים. בימיה הטובים, כששדי המחלה לא הטרידו אותה, מצאה מסילות של ידידות ואהבה אל ליבות חברים שפגשה בעבודה ובטיוליה הרבים בשבילי המשק.
במצבה המיוחד הצליחה לגלות אנשים טובים באמצע הדרך. כמו ורה אורנסקי ז"ל שהייתה מוציאה אותה מדי פעם לבתי קפה ולבילוי בשעות אחה"צ. עם ורה גם הייתה יוצאת לקנות בגדים לקראת אירועים משפחתיים וחגים. היו עוד חברים שתמיד כאשר רצתה לשוחח הם היו האוזן הקשבת שלה. הם אמרו שהיא הייתה בימים הטובים שלה אישה טובה שאהבה אנשים ובעיקר תינוקות ובע"ח ושהיה מאד נעים לשוחח איתה. החתולים שגידלה בביתה, בהגיע היום, עברו איתה לבית אחווה. הם החזירו לה אהבה, בלי מילים ובנאמנות רבה כדרכם של בעלי חיים. "לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו" כתבה המשוררת זלדה, "לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו." תמו חייה של שושנה. למרות הסבל והחולי הייתה בה נתינה ואהבה וכך נזכור אותה.
