שושנה פלגי
נולדה: 23.7.1923
נפטרה: 22.10.2010
שושנה, או ז'וז'י כפי שכונתה בכינוי החיבה, נולדה בעיר קפושוור שבהונגריה לאסתר ומשה מור רובינזון, בת יחידה ומפונקת למשפחה אמידה. אביה נפטר בהיותה בת תשע ונקבר בקפושוור. כשגדלה למדה שלוש שנים סַפָּרוּת, כממשיכת דרכו של אביה שהיה ספר. היא שכרה מספרה ועבדה בה עד לכיבוש הנאצי.
בשנת 1944 שושנה, אמה ודודותיה נכלאו בגטו בקפושוור, שם שהו כשלושה חודשים, ואחר-כך נשלחו לאושוויץ. באושוויץ היא שהתה כחודש ימים. היות והיתה נערה חסונה, הופרדה מאמה ונשלחה למחנה עבודה בשלזיה עילית, אז בגרמניה המזרחית. זו היתה הפעם האחרונה בה ראתה את אמה. היא עבדה שם במפעל טכסטיל עבור הצבא הגרמני, עד הגעת הצבא הרוסי ששיחרר את העובדים. לאחר השחרור, כשחזרה לביתה, מצאה בו זרים שהודיעו לה כי הבית הזה אינו שלה עוד.
שושנה הלכה לדודותיה, ששרדו את המלחמה והמשיכו להתגורר בבודפשט. היא הצטרפה לקבוצת נוער שעברה מאוחר יותר למחנה הכשרה ביוון, שם הכירה את יחזקאל.
מפקד אוניית המעפילים שבה הפליגה היה חבר יגור, שלום בורשטיין, והוא הציע לה לבוא ליגור. שושנה הגיעה ליגור כחצי שנה לפני יחזקאל ועשרה ימים לפני מאורעות ה"שבת השחורה". במאורעות אלו היא נאסרה והועברה ללטרון.
יחזקאל נשלח לקפריסין, וכשהגיע ליגור הם התחתנו, בנו ביגור את ביתם והשתלבו בחבורה ההונגרית שהיתה ידועה בהתכנסויות השמחות שלה, הורים ובנים ביחד.
ב-1948, שנת הקמת המדינה, נולד בנם הבכור יואל. בהמשך נולדו אתי וצעיר הילדים – מוישלה. ראובן הצטרף למשפחת פלגי בהיותו בן שמונה. שושנה ראתה בו בן שווה בין ילדיה ומשפחתו ראתה בה סבתא.
שושנה היתה אשה חרוצה מאוד. היא החלה את עבודתה בכרם, ולאחר מכן עבדה שנים רבות במטבח ילדים, בבתי הילדים, ועוד שנים רבות בחדרי חולים. גם כשבגרה לא נלאתה והמשיכה להשכים קום ללגין ואחר-כך לטובופלסט, עד הגיעה לגיל 80.
שושנה טיפחה את משפחתה ופינקה את בעלה. היא אהבה לאפות עוגות ולהכין תבשילים הונגריים. מעולם לא שכחה את ימי ההולדת של הילדים והנכדים, ואף היתה מכינה את המתנה חודש מראש כדי לא פספס.
שושנה היתה אשה ואם מסורה. היא לא הרבתה בדיבורים, אבל מעשיה מעידים על כוח הרצון העז שלה ורוחב ליבה.
שושנה השאירה אחריה 3 בנים ובת ו-17 נכדים שהיו קשורים אליה מאד.
יהי זכרה ברוך.
