שלום פרידמן
מלווים אנו היום את פרידמן בדרכו האחרונה ובכך נסגר הגולל על פרק חיים ארוך ועשיר בעשייה אשר אפיינה את אישיותו.
פרידמן נולד בשנת 1904 בעיר קטנה הוסיאטין אשר באוקראינה. המהפכה הרוסית הפריעה את שלוותה של המשפחה המסודרת והכריחה אותם לארוז חפצים ולצאת לדרך נדודים ממושכת על פני מרחבי רוסיה, ובכך מנעה מפרידמן ואחיותיו לימודים מסודרים. בכל נדודיו שמר על קשר מכתבים עם דודו – אחי אביו – אשר עלה ארצה לפני כן והדליק בו את אש העליה לארץ, מושג אשר לא היה מוכר לו מהבית, ולא מתנועת נוער כלשהי.
בשנת 1923 עלה פרידמן לארץ, עבד במטעים בפתח תקוה, והחל לחפש קיבוץ קבע לחיות בו. בחר ביגור, המתאימה לשאיפות העשייה אשר התרוצצו במוחו, מפני שמצא בה, לפי עדותו, נוף פראי וראשוני. מיגור נשלח לגבעת השלושה, לאחר מחלת קדחת קשה ובה הכיר את יוכבד, אשר עמה הקים בית ביגור, ובה נולדו ילדיהם אריאלה ויעקב.
לפרידמן הזכות על נטיעת הכרם הראשון, אשר מנה כמה שורות מדלין באזור שהיום שוכנים בנייני בית הספר. כפועל חרוץ ממדרגה ראשונה ומלא יוזמה, הצליח לסחוף אחריו את צוות הכרם להרחבת השטח ותוספת גדולה של מטע עצי פרי, אשר שטחו התפרס בגבעות חרתיה. דרך ריכוז ענף הכרם, המטעים והמשק, למד פרידמן לקבל החלטות כלכליות גורליות, אשר סללו בפניו את הדרך לתפקידים כלכליים משמעותיים שאפיינו פועלו במשך כ-40 שנה.
כמזכיר ארגון מגדלי פרות, יזם והקים את מועצת הפרות אשר עזרה לארגון החקלאים, וכמנכ"ל מועצת הפרות, היה שותף להקמת ארגון "אגרסקו" אשר עזר בשיווק התוצרת החקלאית לחו"ל.
בשנת 1954 נדרש פרידמן כאיש כלכלי לעזור בהקמת עתון "למרחב", ואכן, פרידמן עסק בגיוס כספים, בבניית בנין "למרחב" ביד אליהו וברכישת מכונות דפוס.
שרת כגזבר במשך שתי תקופות ובשנת 1966 נכנס לניהול לגין באופן פתאומי, עם מותו הטראגי של ידידו, דב רפופורט, בתאונה מול בית החרושת. 8 שנים בשרות לגין הקפיצו את בית החרושת בתנופת פיתוח גדולה: רכישת ליינים, הכנסת קו ה"נס קפה", שינוי פני המקום על ידי הוצאת מוסך המשק מהשטח, בניית מכון ההזהבה, המעבדה, קומת המשרדים השניה, חדר אוכל לעובדים, ומחסן הפח. סיוריו בחו"ל הציגו בפניו קידום טכנולוגי שלא היה ידוע בארץ ובקיבוץ בפרט, והחדירו בו את הצורך בהעברת רעיונות הקידום לתעשייה ביגור ובקיבוץ – תכונות אשר אפיינו את גישתו בקבלת החלטות.
עם סיום עבודתו בלגין, עבד פרידמן כשנה וחצי במטע כגוזם ומטפל בעצי פרי, ובכך סגר מעגל חיים אשר בו החל, לפני כ-50 שנה.
הקמת ועדת תעשיה ב-1977 החזירה אותו לפעילות כלכלית בקיבוץ, אשר בהן עזר פרידמן בהדרכה ויעוץ מעשי לקיבוצים אשר נתקלו בבעיות כלכליות קשות. בכל עשייתו של פרידמן בלטה הזדהותו עם העניין בו עסק, ועל אף פעילותו הממושכת בחוץ, שמר על קשר הדוק עם הבית, השתתף באספות באופן פעיל, וכתב רשימות בענייני המשק ביומן.
יכולת עבודתו הרבה וחריצותו עשו אותו לאדם שידע להוציא לפועל ולממש חלומות ותכניות – תכונה אשר הוערכה מאוד על ידי חברים במשק ובקיבוץ בכלל.
ידידותו העמוקה של פרידמן לצבי שאר, אשר החלה בין מטעי הכרמים נמשכה כ-60 שנה ואף התעצמה נוכח מחלתו של צבי. ביקוריו התכופים אצל צבי, טיוליו עם העגלה במסדרונות בית אחוה והשיחות הממושכות בענייני המשק, היוו קרן אור לצבי והיו לו למקור אינפורמציה וקשר עם המשק.
עם פטירתו של פרידמן אבד לנו חבר פעיל ומוכשר, אשר ידו מורגשת בכל שטחי המשק ומחוצה לו.
המשך פיתוח המשק ויכולת עמידתו במשברי התקופה, יהיו יד לדרכו ופועלו.