שלמה נהרי
נולד 1944
נפטר ח' תמוז תש"ן, 1.7.1990
שלמה נולד בחיפה ב-1944, תינוק חולה מאוד אשר נותח בגבו בהיותו בן ימים ספורים. פירפר שבועות בין חיים למוות, ורק אחרי חודשים ארוכים הבריא. להורים היה שלמה מתנה מיוחדת: בן ראשון לאחר שלוש בנות, ואחר-כך – בן יחיד בין ארבע בנות. מצב זה יצר מערכת קשרים מיוחדת בין שלמה לבין אמו ואביו אשר טיפחוהו ואהבוהו מאוד. כבר בילדות התבלטו כשרונותיו המיוחדים: חשיבה אנליטית, הצטיינות במתמטיקה, נגינה בטובה והשתתפות בתזמורת הנוער של חיפה.
ב-1962 התגייס לחיל-האויר, שם שרת בתפקיד טכני. לאחר סיום שרותו הצבאי הדריך בנוער-העובד בישוב העולים דאז – "מורשה", ומשם הביתה.
תחילת דרכו של שלמה ביגור – ברפת, אחר-כך בטובופלסט, ומשם ב"לגין" בה עבד עד התקופה האחרונה. בטובופלסט היה מראשוני העובדים – ורבה תרומתו להצלחת המפעל כמנהל הייצור הראשון בו. ב-1971 יצא ללימודי הנדסאות בטכניון, ואחרי מלחמת יום הכיפורים החל עבודתו ב"לגין", תחילה – ייעול ומודרניזציה במחלקת המכבשים, ואחר-כך – הקמת מחלקת ה"סידרוניק". שלמה היה הרוח החיה של התפיסה ש"בסידרוניק" יעבדו חברים בלבד. מספר תכונות אפיינו את עבודתו של שלמה: החוש הטכני המצויין, חריצות ואחריות עד קיצוניות, והשאיפה לשלמות. מבחינה טכנית – הוא קלט את המכונות החדשות מהר מכולם, לימד את הצוות, ופיתח חוש שמיעה מיוחד לקליטת שקשוק המכונה ואיתור מיידי של תקלות. אך גם בכל מאמץ פיזי פשוט: מהיר, ענייני, קולע לנקודה החשובה ביותר, ותובע מכסימום מעצמו ומזולתו. לא קל היה לעבוד במחיצתו של חבר שואף שלמות שכמותו, אך הכל הכירו בתרומתו המיוחדת. שלמה הכיר את כל מחלקות "לגין" ותפס את עניין המפעל מן הצד הכלכלי, יחד עם מיומנותו הטכנית.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים הקימו חני ושלמה את משפחתם. נולדו אפרת, נטע, מרי וליאור. שלמה היה אב נאמן ומסור, ותבע מהילדים ללמוד ולהגיע להישגים. ידע לעזור בלימודים, בעיקר במתמטיקה ובאנגלית, ולא רק לילדיו שלו. אהב להתבדח ולהשתולל עם הילדים וידע להקרין אהבה.
ומכאן – לצד נוסף – השירה, המשחק, ההשתתפות בהצגות ובהופעות, התרומה לכל ארוע תרבותי ביגור במשך השנים, ותרבות השמחה של משפחת נהרי המורחבת.
בסוף 1988 התגלתה המחלה הממארת. שלמה עבר שנה וחצי של יסורים. יחד עם חני התמודד בגבורה בכאבים, בניתוחים, בטיפולים, בתלות, במוגבלות, בירידת היכולת לעבוד, בידיעה הפנימית שלא יאריך לחיות. תקופה ארוכה עוד חילק את יומו בין טיפולים רפואיים לבין עבודה ב"לגין", אותה עשה בהתמסרות ובדייקנות, כדרכו. יחד עם המאבק על חייו ועל צלמו כאיש זורם ופעיל, התהדקו היחסים בתוך המשפחה המצומצמת והמורחבת. נוצרה קרבה מסוג אחר, והיא הייתה בראש מעייניו של שלמה. חני הייתה הן האדם הקרוב ביותר והן המטפלת מבחינה רפואית – וזה היה צרוף מיוחד במינו. ושלמה במאבק שלו היה כל-כך צמא לקשר, למגע, לקרבה עם ילדיו – עד שכשלו כוחותיו.
יהי זכרו ברוך.