שרה שמיר
נולדה: 1907
נפטרה: 11.8.1993
שרה נולדה בקרמניץ, פולין. בת למשפחה מסורתית, שלישית מבין שבעה אחים ואחיות. למדה בבית-ספר "תרבות", ובגיל צעיר הפסיקה לימודיה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל 12 הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר" ובתנועה הכינה עצמה לעליה לארץ ישראל. את הכשרתה לחיים חלוציים בארץ עשתה בקלוסובה, שם שהתה כשנתיים. החיים בהכשרה היו קשים, המזון דל, מהבית אסור היה לקבל עזרה, והעבודה – עבודה פיזית קשה מאוד.
שרה מספרת: "כאשר חשבנו על עליה לארץ נפסקה העליה. היאוש היה גדול, לכן החלטנו לעלות באופן בלתי ליגלי. באותו זמן נערכה בארץ המכביה. החלטנו לעלות כספורטאים למכביה. האניה בה הפלגנו שימשה להובלת בקר, היתה רעועה, והמסע ערך ימים רבים. אחרנו את המכביה. פיזרו אותנו בקיבוצים שונים. אני הגעתי לפלוגת חיפה-יגור. כשנודע למשטרה הבריטית על עלייתנו, התחילה לחפש אותנו. כדי להישאר בארץ, נאלצנו להתחתן בנישואין פיקטיביים".
שרה הגיעה ליגור בשנת 1932. את פניה קיבל אחיה צבי, שצרף אותה לאוהלו. שרה מספרת: "ארגז תפוזים שימש כארון לבגדים ועל הארגז שמתי מפה שהבאתי מהבית. לקחתי כוס של לבן והעמדתי על השולחן כצנצנת, בתוכה רציתי לשים פרח. חיפשתי במשק ולא מצאתי פרח. עליתי להר וקטפתי קוץ יפה ושמתי בכוס. אני זוכרת שחברים במשק אמרו שלשרה זעירא יש החדר היפה ביותר". בית מטופח ואהבת הפרחים בביתה ליוו אותה כל חייה.
שנתיים אחרי בואה למשק הצטרף האח שמשון – והתרחבה המשפחה.
שרה עבדה בעבודות שונות: בנמל, במכבסה, בגן הירק ובכרם. כן עבדה בחינוך כמטפלת. שימשה בתפקידים שונים. 11 שנים היתה אקונומית. מתקופה זו היו לשרה סיפורים רבים. התפקיד היה קשה, משום שלא היה מספיק אוכל ולא תמיד יכלה לספק את צרכי החברים. היתה סדרנית עבודה ומרכזת קניות של מחסן הבגדים. בשנים האחרונות עבדה בטובופלסט.
שרה הקימה משפחה עם מאיר ונולדו שלוש הבנות: רבקה, חיה ורוחלה. זכתה לשמונה נכדים ולנין.
חייה של שרה לא היו קלים, אך אף פעם לא התלוננה. היתה תמיד מרוצה ממה שיש לה ושמחה בחלקה. השקיעה שעות רבות בעבודה, לעיתים אף על חשבון המשפחה. ליוותה את אחותה אטיה ז"ל שנים רבות ועזרה לה במצוקותיה.
ביתה של שרה היה מרכז למשפחתה הענפה, לאחיה ואחותה, לבנותיה ולנכדיה.
בשנים האחרונות הידרדר מצבה. שרה עברה לבית אחוה. ניסתה להיות עצמאית ולא להקשות על מטפליה, שמרה על מצב רוח טוב והומור.
וכך, לפתע, מבלי להפריע, מבלי להקשות, הלכה לעולמה.
כך נזכרה.
