דינה (אפרת) ס"ט
נולדה 26.3.1932
נפטרה כ"ב בשבט תש"ס, 31.1.2000
דינה נולדה בקיבוץ יגור. בתם היחידה של משה וצפורה אפרת (ניב). ביגור נולדה וביגור מתה ויגור הייתה כל עולמה: ילדות, נעורים ובגרות. ויגור הייתה לה שורשים, בית, תקוה, ערכים ואמונה בדרך הקיבוצית. משפחתה של דינה, רובה ככולה, קשורה לתנועה הקיבוצית ולעשייה הציונית. על כך הייתה אומרת דינה בחצי חיוך שלמשפחתה שלה אין ירושה מחו"ל, כי כולם בחרו להגשים את חייהם כאן בארץ, בישראל. ואומנם בקיבוץ גבע (הקיבוץ אליו הגיעה אמה צפורה, בראשית דרכה), קיימת מעין אחוזת קבר של משפחת ניב, בה קבורים רבים ממשפחתה, משפחת אפרת, אליה הייתה כל כך גאה להשתייך. הייתה מעורה בתנועת הפועלים ובהסתדרות העובדים.
דינה הייתה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" בכל הקשור להיסטוריה של יגור. כאשר היה צורך לברר פרט זה או אחר מיד היה ברור אל מי יש לפנות, והיא תמיד זכרה ותמיד ידעה ותמיד עזרה.
ילדותה ונעוריה עברו בצל מאורעות 1936 – 1939 וכן מאוחר יותר בצל מלחמת העולם השניה. זכרונותיה מתקופת הילדות מלאים בסיפורים נחמדים על הלינה המשותפת, על הקופה ג'מייקה, על רכבת העמק, על השקיעה בבוץ, על יריות מההר, על "השבת השחורה" וכן הלאה.
עם סיום בית ספר עבדה דינה בגן הירק. לאחר שנה וחצי הוחלט באספה כללית שעל דינה לצאת ללימודי הוראה. היא התחילה את לימודיה בסמינר הקיבוצים בתל אביב ולאחר מכן המשיכה במחזור הראשון למורים בסמינר "ארנים". לאחר סיום לימודיה, קיבלה לידיה חינוך של כיתה אתה צעדה לאורך שמונה שנים. הקשרים שנוצרו בינה ובין ילדי הכיתה היו חמים ואוהבים. האגדה מספרת שגם לאחר שבגרו ורחקו עדיין היו מביאים לה, שנה בשנה, את החצב הראשון הפורח על ההר והיא זכרה להם "חסד חצבים" עוד ימים רבים. רוב שנותיה עבדה במערכת החינוכית ומלאכת החינוך הייתה בכל רמ"ח אבריה. תמיד, חשבה על חינוך אמיתי, בגובה העיניים, בנתינת כבוד לתלמיד באשר הוא, כמורה, כמחנכת וכמנהלת. רבים מתלמידיה נזכרים בנוסטלגיה בתקופת בית הספר בזכותה. דינה הייתה שותפה בהקמת בית הספר האזורי "כרמל זבולון" ואף לימדה בו בין השנים 1973 – 1980.
בשנת 1980 עברה לעבוד ב"ארנים" אך נקראה להתייצב לדגל, ובין השנים 1981- 1983 ניהלה את בית הספר המשותף "כרמל זבולון". ב-1984 עברה לעבוד במכון לשיפור דרכי ההוראה ב"ארנים" וריכזה את השתלמויות המורים, ברצינות, בהשקעה, במאמץ, בחיוך ובהומור האופייניים לה. דינה סיימה לעבוד ב"ארנים" מכיוון שלא היה לה תואר אקדמאי, אך כולם יודעים, שהיה לה תואר דוקטור ביחסים של בין אדם לחברו, בתשומת לב ברגישות לצורכי האחר ובאהבה רבה. לאחר סיום העבודה ב"ארנים" חזרה דינה ליגור והחלה לעבוד בקופה.
דינה ועקיבא התחתנו לאחר מלחמת סיני ונולדו להם ארבע ילדים: יעל, גיורא, שי ויאיר. בסוף שנות השישים הצטרפה רינה למשפחה ודינה ראתה בה בת לכל דבר. דינה הייתה מאושרת וגאה בילדיה ובנכדיה, ובדרכה שלה ידעה להעביר להם את משנתה בחיים: טוב לב, יושר, כנות, אכפתיות, ערכים, שורשיות והרבה הרבה הומור. לאחר שפיניה ושינדל פלד נפטרו, החלה דינה להיות המשפחה המאמצת ואיש הקשר בין משפחת פלד ויגור.
שנת תשנ"ה הייתה לה קשה. תחילה בא רצח רבין. חודש לאחר מכן עברה דינה התקף לב, שעל פי דבריה נגרם בגלל ש"רצחו לה את רבין", ובעוד היא מתאוששת מההתקף נפטרה אמה צפורה בשיבה טובה. דינה טיפלה שנים רבות במסירות ובאהבה ב"סבתא צפורה" ולכן חשה יסורי מצפון על כך שדווקא בימיה האחרונים לא הצליחה להיות לידה.
במקביל לעבודתה ולתפקידים השונים אותם מילאה, המשיכה דינה לגלות אחריות ואכפתיות למתרחש ביגור. היא הייתה פעילה בוועדת בנים ושמרה על קשר חם עם החיילים והבנים שבשנת חופש. את פעילותה בוועדת אבלות ראתה כמצווה אמיתית. שנים רבות הייתה שותפה בארגון טכס ערב הזכרון לחללי צה"ל, מתוך תחושת שליחות ואחריות. בשנים האחרונות הייתה פעילה בוועדת חברים וגם שם ידעה לתרום מאפייה המיוחד כל כך. כל הווייתה הייתה הווייה חברתית ויגור הייתה חשובה לה כמעט מכל דבר אחר. שלוש שעות לפני פטירתה עוד ביקשה שנביא לה את יומן יגור "רק על מנת להתעדכן".
עד השבוע האחרון ניסתה לשמור על קשר עם מקום העבודה. היה לה כל כך חשוב להמשיך ולהיות אדם תורם המתפרנס בזכות עצמו. את עבודתה בקופה ראתה כיעוד ושאיפתה העיקרית בעבודה זו הייתה לעזור לאנשים. ואומנם ידידיה אומרים שדינה הייתה מעין קרן אור שתמיד כשהיה צורך לפנות אל מישהו לעזרה, ידעת שדינה קיימת למענך ללא חישובים וחשבונות. הייתה בה רגישות יוצאת דופן לאנשים ולטיבם, והיה בתוכה מקום לכל אחד ואחת, עם חיוך, עם דאגה כנה, עם נכונות לעזור ועם אופטימיות. "אצלי תמיד טוב", כך נהגה לאמור עד יומה האחרון.
ידה בכל, יודעת, מתעניינת, דואגת, עוזרת, לוקחת אחריות, אינה מניחה לדברים, אינה מסתירה דברים, אומרת את שלה ונלחמת על השקפותיה, חולמת קיבוץ אמיתי בו האמונה בשוויון ערך האדם באשר הוא, במרכז, ומאמינה בשלום בין אדם לאדם ובין ארץ לארץ.
ראי, דינה, כולם באו ונקבצו סביבך: אישך האהוב, ילדייך ונכדייך בהם היית כל כך גאה, כלותייך, משפחתך הענפה, חברייך, תלמידייך, מוקירייך-אוהבייך, ופתאום, יגור והכרמל שהוא כולו שלך, הם במרכז העולם ואת במרכז הכל.
דינה, את כה חסרה לנו.
