שרון גל

נברך אותך שרון

בבגרות פעילה, שמחת חיים ויצירה.

שתדע להציב בפניך מטרות ברות השגה ותתמיד להתמודד ולהילחם להגשמתן.

שתהיה חכם הלומד מן הניסיון (שלך כמובן!) אך אל נא תזלזל בחוכמתם ונסיונם של אחרים.

שיגור תהיה עבורך לא רק מקום לגור שממנו מקבלים (ושמונה-עשרה שנים זה מספיק ומכובד) אלא בית בו תשקיע מזמנך ויכולתך ותשתתף בבניינו.

ולפנינקה

שהשקיעה בילדים משך שנים כה רבות

בשלווה, מסירות ואהבה

ותמיד בחיוך והבנה

תודה מקרב לב.

נירה ויורם

(מתוך חוברת מחזור ל"ז, אוגוסט 1983)

נולד – 25.4.1965

נפטר – 13.3.1985

שרון שלנו, בן 20

שרון נולד לנירה ויורם גל ב-25.4.1965 ביגור, דור שלישי במשק, בן למשפחה שורשית וענפה.

תקופה של ילדות, ושרון – חוקר ודורש, נורא רוצה להבין ולדעת.

כיתה קטנה, חממה לשנים-עשר ילדים, קבוצה של יחד, וכל אחד לעצמו.

שרון מתבלט מאוד בכשרונותיו וכל כולו עדין ושביר, כמעט "אין לגעת".

השנים חולפות, שרון גדל ומתחסן, מסלול חיים של בן קיבוץ. במקביל – מסור כל כולו לעולמו הפרטי.

נוהג לצלול לשעות ארוכות לעולמות המדע הבדיוני ולפעמים מצליח כך להסתכל טוב יותר על עולמנו שלנו.

עם השנים צומחת ועולה מערכת יחסים מיוחדת עם משפחתו, במיוחד עם אחיו – יאיר, יעל והגר.

לאדם מבחוץ כמעט בלתי אפשרי להבין הוויה זו שחצייה צחוק וחצייה – אותה קירבה אמיתית של משפחה.

ובינתיים – בית ספר יסודי, בית ספר תיכון משותף ביגור, סמינר מדריכים, הדרכת כיתה במשק.

חשובה לשרון העבודה ברפת – הלימודים קצת פחות.

כשמגיעה מסיבת הסיום של כיתה י"ב נופלת המשימה של כתיבת הערב, באופן טבעי, על שרון, והוא עושה זאת, כהרגלו, בכישרון ובחן, בצורה של הסתכלות אישית על בעיות המבוכה ופער הדורות בקיבוץ, ועם המון הומור ואיכפתיות.

שרון התבגר ונפתח כפרח לאחר 18 שנות צמיחה. כעת המוסיקה היא מרכז עולמו.

שעות הוא יושב, מסור כולו להאזנה וללימוד התופעות במוסיקה המתקדמת. עם כל יכולתו להיות ציני, לעיתים, די בהזכרת מושג כלשהו מתחום המוסיקה כדי להצית ולסחוף אותו לשעות של הנאה.

שרון מתגייס לשנת שירות בתנועה ולמרות החששות מוצא המון סיפוק וחברות במסגרת החדשה.

לאחר מספר חודשי עבודה ברפת מגיע מועד הגיוס ושרון עושה זאת עם המון תקווה ורצון להצליח.

בפתח של התחלה חדשה, שרון איננו.

נולד: 25.4.1965

נפטר: 13.3.1985

שרון, בנם של נירה ויורם גל, דור שלישי במשק, בן למשפחה שורשית וענפה.

תקופה של ילדות – ושרון חוקר ודורש, נורא רוצה להבין ולדעת.

כיתה קטנה, חממה לשנים-עשר ילדים, קבוצה של יחד וכל אחד לעצמו. שרון מתבלט מאוד בכשרונותיו וכל כולו עדין ושביר. כמעט "אין לגעת".

השנים חולפות, שרון גדל ומתחסן, מסלול חיים של בן קיבוץ. במקביל – מסור כל כולו לעולמו הפרטי. נוהג לצלול שעות ארוכות לעולמות המדע הבדיוני ולפעמים מצליח כך להסתכל טוב יותר על עולמנו שלנו.

לשרון צומחת ועולה מערכת יחסים מיוחדת במינה עם משפחתו, במיוחד עם יאיר, יעל והגר. לאדם מבחוץ כמעט בלתי אפשרי להבין הוויה זו שחצייה צחוק וחצייה – אותה קירבה אמיתית של משפחה.

ובינתיים, בית הספר היסודי והתיכון ביגור, סמינר מדריכים, הדרכת כיתה במשק. חשובה לשרון העבודה ברפת – הלימודים קצת פחות.

כשמגיעה מסיבת הסיום של כיתה י"ב נופלת המשימה של כתיבת הערב, באופן טבעי, על שרון. והוא עושה זאת, כרגיל, בכישרון ובחן, בצורה של הסתכלות אישית על בעיות המבוכה ופער הדורות בקיבוץ, ועם המון הומור ואכפתיות.

לאחר שמונה-עשרה שנים של צמיחה התבגר שרון ונפתח כפרח. כעת המוסיקה היא מרכז עולמו. שעות הוא יושב, מסור כולו להאזנה וללימוד התופעות במוסיקה המתקדמת.

עם כל יכולתו להיות ציני, לעיתים, די בהזכרת מושג כלשהו מתחום המוסיקה כדי להצית ולסחוף אותו לשעות של הנאה.

שרון מתגייס לשנת שירות בתנועה ולמרות החששות מוצא המון סיפוק וחברות במסגרת החדשה.

לאחר מספר חודשי עבודה ברפת מגיע הגיוס לצבא, ושרון עושה זאת עם המון תקווה ורצון להצליח.

בפתח של התחלה חדשה. שרון איננו.