דב (בר) רפפורט
נולד: 26.3.1912
נפטר: 28.11.1965
עוד לא התאוששנו מהמכה הקשה שהוכינו עם מותו של חברנו אברהם גייפמן, והנה פקד שוב המוות את ביתנו.
דב (בר) רפפורט נולד במינסק שברוסיה להוריו רחל ואליהו (אליאס), נצר למשפחת רבנים מפורסמת בפולניה, שבראשה עמד ר' עקיבא איגר. זמן מה היתה המשפחה בפראג, וב-1923 הם עוברים לדנציג. האב מוצא את פרנסתו כמנהל בית חרושת לגפרורים, ואחר כך עובד בבנק. כנער, משתלב דב בחיי הנוער היהודי התוסס בדנציג (עיר המשלבת מסורת ותרבות המזרח עם השכלת המערב), ומתבלט עד מהרה. הוא מצטיין בכל מקצועות הלימודים בגימנסיה, והוא פעיל בתנועת הנוער "הבונים – נוער חלוצי", שמבין חבריה בדנציג יצאו לא מעט אנשי תנועה וציבור בארץ.
בשנת 1932 מסיים דב את תעודת הבגרות, ובמשך שנתיים הוא לומד הנדסת בניין בטכניון, תוך כדי כך אינו מזניח את פעילותו הציונית בקרב ארגון הסטודנטים. הוא לומד עברית, ולקראת עלייתו לארץ הוא כבר יודע את השפה על בוריה. בשנת 1934 הוא עולה עם חברתו אירמה ופונה ישר למשק יגור.
במשק, כעולה חדש, הוא עובד במספר מקומות עבודה, בשדה ובחשמלאות. לאחר שנזקק לניתוח בעיניו ב-1935 והוגבל כושר עבודתו, הוא עובד תקופת זמן בהנהלת החשבונות, ומרכז את פעולת התרבות ביגור בשנים 1939- 1940. מכאן ואילך הוא נכנס לפעילות מרכזית במשק ובחוץ, אשר לא פסקה עד מותו. הוא משמש שתי תקופות (כ-7 שנים) בתפקיד גזבר המשק ומאז הוא נמצא בהנהלת לגין.
15 שנה היה דב קשור לבית החרושת לגין. שיקע במפעל את כל כוחותיו ומרצו, הצעיד אותו קדימה וגדל יחד עמו. ב-1950 נקרא דב לנהל את המפעל, כאשר היה עוד בראשית התפתחותו וקראו לו "הפחחיה". דב נסע לארצות הברית והביא את הקו האוטומטי הראשון וחלק גדול של הציוד במחלקה הכללית. היו אלה ימים קשים למפעל, כאשר העיק עליו משטר ה"צנע" ששרר אז בארץ, ומחסור חמור של מטבע זר, אשר בלעדיו אי אפשר היה להשיג חומר גלם. אבל גם במצב זה ידע דב להתגבר על כל הקשיים והמכשולים, פילס דרכים ורכש את אמונם והערכתם של כל הגורמים הנוגעים בדבר. היה לו קסם אישי והופעה מעוררת כבוד, אשר כבשה לבבות. הוא היה נציג מפעל תעשייתי גדל ומתפתח ובא-כוח הקיבוץ כאחד, מקובל על אנשי המוסדות הממשלתיים, וחוגי התעשייה הקיבוצית והפרטית, איתם בא במגע. גם עם הספקים הגדולים של חמרי הגלם בארצות הברית, צרפת, אנגליה ואיטליה ידע לקשור קשרים הדוקים, מבוססים על אמון והערכה.
אולם לא רק בא-כוח חוץ היה דב. אישיותו הקרינה גם על כל פינה במפעל מבפנים. הוא היה שופע חברות טובה ורוחב לב, וברוחו הטובה ידע ליישר הדורים ולהתגבר על כל מיני בעיות חברתיות ואישיות הקיימות בכל מפעל גדול.
במשק מילא דב תפקידים אחראיים כמעט משנותיו הראשונות ביגור. המוסדות, וכן ציבור החברים באסיפות המשק ידעו להקשיב לדבריו קשב רב ולהתחשב בדעותיו. הוא היה מושרש במקום וקשור בכל נימי נפשו לביתו הקיבוצי.
דב תפש מקום מיוחד בנוף האנושי המגוון של יגור והעשיר אותו באישיותו הרב צדדית. איש תרבות רחבה, קרא הרבה והיה מאזין טוב למוסיקה.
נעקר מאתנו באופן פתאומי ואכזרי חבר יקר, אב מסור לילדיו, והוא בדמי ימיו. נתייתמנו. אבל גדול ירד על בית יגור.
זכרו יישמר בתוכנו.