דוד רביב
דוד רביב – רוטמן נולד בפברואר 1903 בעיר קישינוב שברוסיה. בן בכור במשפחתו. כרוב ילדי היהודים באותה תקופה למד ב"חדר" ועם תום לימודיו התחיל לעבוד בעבודות עונתיות במשקים חקלאיים של איכרים גויים בסביבת העיר. כבר בגיל צעיר נמשך לסניף "החלוץ" שהיה קיים בעיר, ועם סיום מלחמת העולם הראשונה התחיל בהכנות לעליה לארץ ישראל. אביו למרות היותו יהודי דתי, היה נאור בדעותיו ולא מנע מבנו לבחור לו את דרכו.
בראשית 1923 עלה דוד לארץ. תחנתו הראשונה הייתה במחנה סוללי הכבישים והחוצבים באזור ירושלים. לא הייתה לו שום בעיה להסתגל לעבודה הקשה, אבל ליבו נמשך לעבודת האדמה. לאחר מספר חדשים יצא לטיול ראשון לשפלה ולעמק. בעין חרוד נפגש לראשונה בקיבוץ ונתפש מיד לצורת החיים החדשה, ובעיקר כבשו את ליבו הפלחים, היוצאים עם אור ראשון לשדות, לחרוש ולזרוע בעזרת צמדים של פרדות וסוסים. סופר לו שלא רחוק מחיפה הוקם קיבוץ חדש ושזקוקים שם מאוד לאנשים בעלי נסיון בחקלאות. דוד הגיע ליגור בתחילת שנת 1925 ונשאר לחיות כאן עד יומו האחרון. ביגור פגש את פירה וביחד הקימו בית ונולדו שלושת ילדיהם: דניק, נירה וחני. דוד ופירה הצליחו לחנך את ילדיהם ברוח הדברים שבהם האמינו – חיי קיבוץ ועבודה. גאה היה שכולם נשארו ביגור ובנו בה את ביתם. לימים התרחבה המשפחה ודוד זכה לנכדים ולנינים.
דוד היה מראשוני הפלחים שכבשו את אדמת המשק ברגליהם, מהחריש הראשון במחרשה משוכה על ידי מספר זוגות של פרדות, היות שקשה היה לפלוח את אדמת יגור הכבדה, דרך הקציר הראשון במגלים, ועד חריש בגורן. במשך הזמן החליף את הפרדות בטרקטור ואת המגל בקומביין, תמיד בפלחה בעבודת האדמה.
ההתיישבות בארץ והתנועה הקיבוצית בכללה, הייתה מבוססת על שלושה רבדים: הרובד הקטן שבהם, היה של קבוצת המנהיגים, מורי הדרך ומגבשי ההלכה של בניין הארץ על בסיס העבודה וההתיישבות. הרובד השני, הגדול והחשוב מבין השלושה, היה זה שהגשים וביצע אותה תורה חדשה הלכה למעשה במו ידיו בחריצות ובמסירות, ושימש עורף תומך להנהגה המובילה. והרובד השלישי, שנמשך אחרי המבצעים והשלים את מלאכת העשייה. דוד היה שייך לרובד השני, בעבודה, בתפקידים הקשורים לעבודה ובשליחויות. הוא השתתף בהקמת ישובי "חומה ומגדל" בעמק בית שאן, היה בעלייה לחניתה, עבד כמדריך ומלווה משקי וחברתי בקיבוץ הגושרים. תמיד יצא מהעבודה בשדה ותמיד חזר אליה.
כחמישים שנה התמיד בעבודה בשדה. כאשר הרגיש שאיננו יכול להתמודד יותר עם דור הפלחים הצעירים בהפעלת הציוד המודרני, עבר לעבוד בפרדס, ממשיך בעבודה פיזית בקיץ ובחורף, בהשקיה, בגיזום ובקטיף. כשחש שלא יוכל יותר להמשיך בעבודה בחוץ, עבר לעבוד בטובופלסט. קשה היה עליו המעבר מהעבודה בחוץ לעבודה בישיבה תחת גג. דוד התמיד לצאת כל יום לעבוד, אבל שוב לא באותה הרגשת יצירה שליוותה אותו כל חייו. בגלל מחלה נפגעה ראייתו ולא יכול היה יותר להמשיך לעבוד. מאז, למעשה, התחיל מצבו להתדרדר.
תמו בזה חייו, שהיו מושתתים על עבודה ויצירה.
